אופרה- (איטלקית) דרמה מושרת וגם מדוברת בליווי תזמורת ובהצגה בימתית מלאה (תפאורה תלבושות ותאורה). המשתתפים משלבים זמרה ומשחק ,התזמורת מנגנת בקדמת הבמה ובמפלס נמוך ממנה. הטקסט של האופרה מכונה "ליברית" (מהמילה האיטלקית ליברטו) והוא מחולק בדרך כלל למערכות ותמונות. האופרה עשויה לכלול גם בלט ומחולות אחרים. היא נפתחת על פי רב בפתיחה שלעתים יש לה אופי עצמאי והיא מבוצעת כיצירה נפרדת בקונצרטים תזמורתיים. הקטעים הקוליים עשויים להיות קטעי סולו (רציטטיב או אריה) דואטים שלישיות רביעיות וכן קטעי מקהלה..
מקובל לציין את ראשיתה של האופרה בפירנצה בסוף המאה ה-16 פרי וקצ'יני הם חלוצי האופרה.. מונטורדי קידם את התפתחותה של האופרה ואת חלקה של האריה בה על חשבון הרצ'יטטיב. בשנת 1637 נפתח בית האופרה הראשון בוונציה.
מוצרט מיזג את היסודות השונים מכל סוגי האופרות שהתקיימו במאה ה-18 והעניק לתזמורת תפקיד מפתח במבנה היצירה. מוצרט רומם את האופרה לשיא שלא ידעה כמותו באמצעות יצירות מופת כמו נישואי פיגרו,דון ג'ובני כך עושות כולן,החטיפה מן ההרמון וחליל הקסם..
סוף המאה ה-16 המוזיקה בעיקרה איטלקית השירה הסולנית מכילה שלוש צורות שירה : האחת- ארייה מלודית מליסמטית אשר מגלמת את המצב הרגשי השנייה – רצ'יטטיב – דקלום מזומר (באמצעות הצלילים מנסים לחקות את טון הדיבור) והשלישית – Arioso - זוהי צורת שירה אשר נמצאת בין הרציטטיב לבין הארייה... הקמרטה הפיורנצטית –מרגישה שיש צורך דחוף לחולל שינוי משמעותי במוזיקה היא יוצאת בקריאה לקומפוזיטורים לכתוב מוזיקה המשלבת פואטיקה שירה ואומנות .. אומנות הכוללת נגינה , משחק, תפאורה, ארכיטקטורה וכו.. התפתחות זו בשילוב ההתפתחות במוזיקה לכלים ולתזמורת שילוב של כלי מיתר כלי נשיפה וכלי הקשה.. מוזיקה לבלט מוזיקה לריקודים ומוזיקה למקהלה יוצרים יחד את המושג הידוע כיום כמושג האופרה.. אופרה- דרמה מוזיקלית חילונית מבויימת.. האופרה הראשונה Leorfeo כמובן איטלקית נכתבת ע"י Monteverdi וכמובן מכילה בתוכה את כל האלמנטים שהוזכרו לעיל... אופרה זו דנה בספור אהבתו של Leorfeo לאהובתו Oridice אשר קוללה הוקשה ע"י נחש וירדה לשאול .. Leorfeo נאבק עם האלים על מנת לאפשר לו לשחרר את אהובתו מהשאול, האלים נענים אך בתנאי אחד ש- Leorfeo לא יראה את פניה של Oridice ,אך כמובן ש- - Leorfeo אינו עומד בהבטחתו זו " הוא מוכרח לראות ולו פעם אחת נוספת את אהובתו" והסוף כמובן מרOridice חוזרת לשאול לעולמים ..
אלו הן האופרות שנכתבו בזמנו אופרות שבויימו על סיפורי אגדות במיוחד טרגדיות יווניות... (המילה טרגדיה אינה בהכרח משהו עצוב.. המושג טרדיגון ביוונית הנו שחקן ומכאן המילה טרגדיה)..
שמענו קטעים מתוך האופרה: קטעי הדגמה של המושגים- רציטטיב , אריוזו , וארייה..
מונטוורדי (1567 – 1643)
נולד בקרמונה נאפולי, לאב שהיה במקצועו רופא מנתח. לאחר שאמו נפטרה, בהיותו בן 10, את חינוכו המוזיקלי החל כנגן כלי מיתר וזמר. לפני גיל 20 הוא פרסם את שני הספרים הראשונים שלו.
ה"קפלה" שעליה היה אחראי מונטוורדי כללה כעשרה זמרים ומספר כלי נגינה בינהם ויולה שעליה ניגן מונטוורדי . מונטוורדי כותב ספרי מדריגלים נוספים: השלישי שהוא כתב, שהוקדש לוינצ'נסו, הביא לו את תהילתו כמלחין והודפס בעותקים רבים. הוא מקבל את הכינוי "אורפאוס" – כינוי שהודבק במהלך ההסטוריה המוזיקלית למלחינים הטובים ביותר. ב- 1599 הוא נושא אישה במנטואה, קלאודיה קטנאו, בתו של אחד הנגנים מהקולגות שלו..
1607 – אורפאו.
במקור נקראה אורפיאו לא אופרה כי אם favla in musica כלומר, אגדה מוזיקלית. כותב הליברטו היה Allesandro Striggio, הוא הרחיב מאד את העלילה. זוהי דרמה בחמש מערכות. הייתה זו הפעם הראשונה שהצופים והמאזינים נחשפו להופעה מוזיקלית שאורכה כשעתיים שלמות ושבה הסגנון החדש – הרצ'יטטיב.. ההופעה הועלתה בחדר קטן עם מספר מצומצם יחסית של זמרים. ככל הנראה האופרה הועלתה עוד פעם אחת נוספת ולא יותר מכך, אך אלו היו פני הדברים באופרות בתקופה זו. באופרה חמש מערכות, אך לא ברור אם הן בוצעו בנפרד או ברצף. הנוהג היה להחליף סצנות לפני הקהל, מבלי להוריד את הוילון. מרבית האופרות המוקדמות כלל לא היו מחולקות לחלקים. אין כל הוראות בימוי ועל כן לא ברור כיצד בדיוק בוצעה ההופעה.
קונצ'רטו- מה שהוליד את המונח הוא הכתיבה של תפקידים נפרדים לקולות ולכלים. Concertare - הוא להגיע להסכמה באיטלקית. בקונצ'רטו קבוצות שונות, לעיתים מנוגדות, מגיעות לנגינה באנסמבל משותף. המונח לא מתייחס בהכרח לסולנים. ה consert האנגלי מקורו באותו שורש. מדריגל concertato הוא מדריגל בו הכלים והקולות נוטלים חלק שווה בשווה. הקונצ'רטטו אינו, אם כך צורת כתיבה מסוימת כפי שאנו מכירים אותה היום, אלא שהכוונה היא ליצירה מוזיקלית שבה כלי הנגינה אינם מכפילים את הקולות בלבד, אלא שיש להם תפקיד עצמאי. ניסיונות מוזיקליים כאלו, של סוגים שונים של כתיבה, מופיעים בספרי המדריגלים של מונטוורדי, מסוף הספר החמישי והשישי, שביעי ושמיני. הוא עושה שם נסיונות של כל מיני סוגי כתיבה, עם שילוב בצורות שונות של כלי הנגינה – בסו קונטינואו, טריו, דואט, ריטורנלי, פתיחות של כלי הנגינה ועוד.
קנטטה- פרוש המילה – יצירה שנועדה לשירה. סוג כתיבה מוזיקלית שהחל סביב 1620, שבתחילה הכוונה הייתה לסוגים רבים של יצירות ווקאליות (כמו המונח סונטה). ראה הרחבה בנושא..
אורטוריה - שילוב של הדרמטי והדתי. טכסטים דתיים שלא נתנו להם ביצוע בימתי. אורטוריו היה המקום בו ביצעו יצירות מסוג זה –אולם הכינוס של הכנסייה . הם הושרו באמצעות דיאלוג. הליברטו של האורטוריה היה בלטינית או איטלקית. אחד המלחינים החשובים בתחום זה היה Giacomo Carissimi. הוא נודע גם בכך שכתב אורטוריות רבות יחסית (145). ישב ברומא, אחרי לואיג'י רוסי. יש לו אורטוריה אחת באיטלקית, ו 15 בלטינית.
מוזיקה אינסטרומנטלית -גם כאן היו השפעות של מה שהתחולל באופרה, אך פחות. מה שהשפיע יותר היה הבסו קונטינואו וכמובן האריות הסולו בלווי בסו קונטינואו – הסונטה סולו. הכינור הפך לכלי הפופולארי ביותר וטכניקות רבות שהיו מיועדות לשירה סולנית באו לידי ביטוי גם בכתיבה לכינור.
תקופת הבארוק התיכונה
ראשית המאה ה-17 הינה התקופה המשמעותית בתולדות המוזיקה .. המוזיקה הופכת להיות פונקציונלית למרכיבות אותה ובראשונה המילה.. המילה מבטאת עולם שלם של תחושות, רגישות, טבע וכל ההוויה האנושית.. ראינו באופרה כי בסצנה הבימתית הינה ניסיון לשחזר רובד קלאסי שאף אחד לא ידע איך היה.. זו גם הדרך הטובה להבין את הבארוק בראשיתו.. הרעיון היה לחפש בכל מיני דרכים רעיונות כיצד להעשיר את העולם המוזיקלי על-ידי שילוב של כלים מוזיקליים.. (לא עוד תקופת הרנסנס תקופה אשר היתה מנוכרת רוחנית מצד אחד אך מצד שני מנותקת מההוויה האנושית)... המוזיקה מתפתחת במהירות בתקופה זו מתווספים הסונטות,האופרות, האורטוריות, הפנסיון,המיסות לכלים לתזמורת ולמקהלות,שירת סולו לאדם ולכלים, רצ'יטטיבים ואריות למינהם.. וכל זה קורה בתוך 30 השנים הראשונות של תקופה זו. תקופה מוזיקלית עשירה במיוחד אשר הכתיבו במיוחד דור שלם של קומפוזיטורים איטלקים דוגמת - ורדי,גבריאל,קריסימי ודומיהם.. במקביל בונציה מתפתחות מוסדות מוזיקלים רציניים אשר מתחילים ליישם את תקופת הרפורמציה.. בתקופה זו אחרי מונטוורדי מתגלה קומפוזיטור חדש בשם פרנצ'סקו קוולי F. cavalli אשר מתחיל לכתוב מוזיקה דתית אשר משלב בה את כל האלמנטים החדשים של תקופה זו : תזמורת, כלים סולניים, מקהלה, זמרי סולו וכו.. יצירתו הראשונה " בצאת ישראל ממצרים" (פרק קיא מתהלים) מכילה את כל האלמטים המוזיקלים החדשים שתוארו לעיל.. יצירה זו אמנם מעוררת עדיין אסטואציה דתית גרגוריינית אך היא פונה לקהל רחב יותר ולא לקהל ששמע מוזיקה דתית רק בכנסייה.. מוזיקה זו יותר טונלית אינה משתמשת עוד בסולמות המודלים המוזיקה בצבעים וגוונים שונים משקלים מתחלפים שירת אקפלה מול קולות והחשוב מכל שילוב הכלים המוזיקלים ביצירה דתית (דבר שכפי ידוע היה אסור בתקופת הרנסנס)..
אנו נמצאים בתחילת תהליך שעוד מעט יגיע לשיאו תהליך המהפכה המונודית - תקופה בה הופכת המוזיקה מעולם הפוליפוניה לעולם המלודיה.. (לשם המחשה – ההבדל בין שתי היצירות שאנו שרים בבית הספר : Miserere mei של Orlando di lasso לעומת O sing unto the lord של Henry purcell .. בתקופה זו מי שמכתיב את הטעם המוזיקלי הינה האוכלוסיה (לא עוד הזמנות של יצירות דתיות ע"י הכנסייה בלבד).. כל עיר הינה נסיכות נפרדת מבחינה מוזיקלית ולאט לאט משתלט ההמון על הוואי מוזיקלי זה ובמשך כ-150 שנה לא יהיו המצאות גדולות.. אחד הדברים החשובים בתקופה זו הינה המוזיקה לכלים ולתזמורת היות ובמוזיקה זו אין טקסט מתפתחת צורת הכתיבה המונודית שבה הצורות המוזיקליות חוזרות על עצמן דוגמת הצורות: ABA, AAA , הסקוונצות וקטעים מוזיקלים אשר חוזרים על עצמם.. כתיבה מונודית זו מתאימה במיוחד כאמור לכלים מוזיקלים זוהי כתיבה תמטית – כתיבה שאופיינית לסוג הכלי המוזיקלי כלומר, המוזיקה נכתבת לסוג הכלי - מוזיקה לכינור לצ'מבלו, לעוגב וכו.. אחת הדמויות החשובות אשר החל ליישם את שיטת כתיבת הלחן לסוג הכלי המוזיקלי הנו הקומפוזיטור האיטלקי ארצ'נדלו קורלי A.corelli קומפוזיטור אשר חי ברומא בתקופה 1653-1713 הבארוק המוקדם.. הוא אף כותב קונצרטים לכלים מה שמוכנה קונצ'רטו ברוסו (שונה מקונצ'רטו לכלי סולו).. הנו קונצ'רטו אשר נכתב למספר כלים סולניים מול תזמורת מלאה. לעומת זה קונצ'רטו –זוהי יצירה שיש בה ניגודים לדוגמא - ניגוד בין solo ל- tutti בין קל לחזק בין קהה לבהיר וכו.. בתקופה זו המוזיקה מתחילה להתבסס כמוזיקה קומונוקטיבית התחושה היתה של נוחות כבר לא מדובר בדרמות או תפילות דתיות אלא בהשמעה של מוזיקה פשוטה ע"י כלים מוזיקליים בלבד מוזיקה מונוטונית אשר חוזרת על עצמה ובמיוחד בדגש של הסקוונצות.. מוזיקה מסוג זה נועדה ונכתבה במיוחד כדי למצא חן ( חן בעיני מלכים נסיכים או רוזנים או סתם אדם עשיר אדר היה בידיו האמצעי הכספי להזמין מוזיקה ).. למוזיקה זו יש מספר טכניקות : טכניקת החזרה (טכניקה שבה גורמים לשומע להיות חלק שותף במוזיקה) מתחילים לחשוב על אסתטיות מוזיקלית וכך נוצר המושג סקוונצה Seqventsa– זוהי תבנית מלודית ריתמית שחוזרת על עצמה בטון או חצי טון יותר גבוה/נמוך. הסקוונצה יעילה עד שני מחזורים או עד שתי תיבות. קיימות שתי סוגי סקוונצות: סקוונצה טונלית - שומרת על מסגרת הסולם ואינה שומרת על המרווחים המדוייקים. סקוונצה ריאלית – שומרת במדוייק על מרווחי התבנית הראשונה . סקוונצה זו גורמת ליציאה זמנית מהסולם. (ויולדי הנו "אלוף העולם" בכתיבת מוזיקה בשיטת הסקוונצות)..