צופים יקרים
במסגרת שיעור זה נלמד על המושגים לחן תמליל עיבוד וביצוע של יצירה מוזיקלית.
יצירה מוזיקלית
ובכן, איך וכיצד נוצרת יצירה מוזיקלית? כיצד נוצרת המנגינה? כיצד נוצרות המילים? כיצד נוצר החיבור של
המילים והמנגינה? מי קובע את הדיקציה? מי קובע את ההגייה הנכונה של הטמעת המילים בתוך הצלילים,
או את הצלילים לתוך המילים? מי דואג להתאמת המנעד של היצירה? מי קובע את אוירת היצירה? ובכלל האם קיימת חשיבות כל שהיא של מבצע או מבצעי היצירה?
מדוע אנו מעדיפים יצירה אחת על פני יצירה אחרת? מדוע אנו מעדיפים יוצרי מוזיקה מסויימים? מי או מה קובע
את הלהיטות של היצירה? והאם בזמננו כאשר ברשותנו טכנולוגיה כה מתקדמת, האם נוכל ליצור יצירות מושלמות?
והשאלה הגדולה היא: האם ישנם חוקים תיאורטיים נוקשים אשר אם פועלים לפיהם אכן נוצרת מוזיקה טובה
ואפילו נצחית?
הדמויות המשתתפות
בהלחנה של שיר או יצירה משתתפים לסירוגין חמשת הדמויות הבאות:
המלחין (כותב המלודיה/המנגינה)
המעבד המוזיקלי (המעבד של המלודיה ל-הרמוניה)
הקומפוזיטור (המעבד המוזיקלי לכלים מוזיקלים)
התמלילן כותב מילות השיר, (במקרה אחר שבו התמליל נלקח מהמקורות)
המבצע – הזמר/ת או הנגן/נת או הלהקה או המקהלה או התזמורת אשר מבצעים את היצירה כפי שנכתבה בתיווי.
כל אחד מחמש דמויות אלו יכול למלא תפקיד אחד או יותר או כולם יחד בהתאם לידע שרכש בנושא.
תפקידו של המלחין– לכתוב את הלחן (מלודיה ללא תמליל או מלודיה לתמליל קיים) למילות השיר. מדובר
בכתיבה של מרווח מלודי עולה או יורד כמו כל שיר שאנו מכירים כגון: היו לילות שהלחין מרדכי זעירה ,ירושלים
של זהב שהלחינה נעמי שמר, או השיר "הללויה" שהלחין לאונרד כהן או נעימת מוטיב הסרט ד"ר זיואגו וכדומה...
המלחין למעשה יוצר מוזיקה יש מאין, רוב המלחינים טענו כי המוזיקה היתה במוחם והם בסך הכל הביעו אותה
אל החוץ. גם כאשר המלחין למד מוזיקה ויודע את רזי המוזיקה על בוריה, עדיין קיים הקושי ליצור מוזיקה יש מאיין.
ישנם סוגים רבים של מלחינים: אלה אשר כותבים לחן לשירים, אלא אשר כותבים לחן לאופרה, אלא אשר כותבים לחן למוזיקה קלאסית, ואלה אשר כותבים מוזיקה לסרטים ועוד..
תפקידו של התמלילן - לחבר מילים לשיר (ולעתים לחבר תמליל למנגינה קיימת). חשיבות המילים אינה
פחותה מהלחן עצמו ולעתים מילות השיר באות לידי בעוצמה חזקה יותר מאשר הלחן עצמו..
לדוגמא מילות השירים אשר כתב לאונרד כהן לשיריו או המילים אשר כתב אהוד מנור או אפילו יצירות
אשר מילותיהם נלקחו מכתבי הקודש כגון מילים שנלקחו מספר תהלים או מהברית החדשה וכדומה....
התמלילן הוא ממציא המילים, לא קל בכלל לכתוב מילים לשיר, מה גם שבכתיבת המילים ישנם חוקים נוקשים
כגון בתים ופזמון חוזר, כגון חריזה או כתיבה המביעה דבר מה..
גם כאן אנו שומעים מתמלילנים רבים כי כתיבת המילים נוצרה ממצב רגעי מסויים, מין מוזה מסויימת אשר
שרתה עליהם בתקופת הכתיבה.
תפקידו של המעבד– לכתוב את העיבוד למנגינה מסויימת, לשירה בקול אחד בשניים שלושה ארבעה קולות
ויותר, לדוגמא העיבוד שעשה גיל אלדמע למקהלה לשיר "ירושלים של זהב", העיבוד שעשה יחזקאל בראון
לשיר "שיבולת בשדה" או העיבודים אשר עשו החיפושיות לשירהם לצורך שירה בארבעה קולות.
המעבד המוזיקלי חייב לדעת לשלב את ההרמוניה אשר תתאים ללחן שנכתב. העיבוד יכול להכתב לדואט
שלישיה ארבע קולות מקהלה או כתיבת עיבוד למחזמר או לאופרה.. או לכל נושא אחר...
תפקידו של הקומפוזיטור – לכתוב לחן לתמליל קיים (כגון לחן לכתבי הקודש) או לחן לתמליל חדש, לעבדו
ל-מספר קולות כולל ליווי מוזיקלי של כלים מוזיקליים למינהם. וכתיבת הפרטיטורה לכלים מוזיקליים..
(קומפוזיטורים רבים ומעל כולם הגדיל לעשות מוצרט אשר בתוך פרק זמן קצר יחסית יכל להמציא מלודיה
לכתוב למלודיה זה עיבוד קולי ומוזיקלי וכתיבה לכלים מוזיקליים והכל בתוך מספר דקות ואפילו ללא מחיקה
אחת ... מוצרט טען שהכל היה מצוי במוחו והיה צורך בסך הכל להעלות זאת על הכתב..
תפקידו של המבצע- לבצע באם בשירה או בנגינה את הלחן כפי שנכתב בתיווי. קיימת חשיבות עצומה לתפקידו
של המבצע שהרי מבצע טוב כגון: פול מקרטני, אריק איינשטיין ועוד.. יכולים להטיב עם היצירה ומבצע גרוע
יכול אף למוטט את כל עבודתם של המלחין התמלילן והמעבד גם יחד...בתפקיד המבצע אנו מזהים: זמר/ת
בודד/ת, צמד, שלישיה, הרכב, להקה, מקהלה קאמרית, תזמורת ואף מקהלה גדולה כולל תזמורת
פילהרמונית גדולה. הכל נבחן בהתאם לצורך...
הלחנה של שיר - כפי שהוסבר לעיל מלודיה הינה תוצאה של מספר מרווחים מלודיים הכתובים בסדר עולה
או יורד.. בהתאם לסוג ותבנית הסולם של כל אחד מ-48 הסולמות הקיימים כיום במוזיקה האירופאית מערבית..
כל עם וסדר המרווחים שלו, כל עם וסוג הסולם המשמש אותו, כל עם וסוגי הכלים המוזיקליים המאפיינים
אותו וכדומה.. ולכן, כאשר המלחין רוצה לכתוב לחן (מנגינה) לתמליל (לשיר) מסויים הוא חייב להתייחס
למספר דברים:
אופי התמליל- האם התמליל דן – בשמחה ( יום הולדת, חתונה ניצחון, וכדומה), בעצבות (יום הזיכרון לחללי
צה"ל, יום השואה) בדיכאון (מות חבר, מות קרוב משפחה, או ידיד), במתח –(דוגמת- סרטי ג'מס בונד) ,
בהרפיה (במסגרת מסז רפואי או מידיטציה), בפחד/חרדה- (מצלולים של תחושות בסרטי אימה או פחד דוגמת
סרטי אלפרד היצ'קוק) וכדומה...
תוכן התמליל - ספור אהבה, שיר על ירושלים, ספור עצוב, אופרה שמתרחשת בארץ רחוקה וכדומה..
לתוכן התמליל חשיבות עצומה בעת הביצוע.
מיקום התמליל - ארופאי, אמריקאי, ישראלי, מזרחי, ערבי, אירלנדי, סיני, יווני וכדומה...
בחירת סוג המפתח - למה ולמי מיועד הלחן ? האם הלחן מיועד לנגינה בלבד ועל איזה כלי מוזיקלי?
האם הלחן מיועד לשירה בלבד אקפלה ללא ליווי כלי מוזיקלי , או שהלחן מיועד לשירה כולל ליווי מוזיקלי ובאיזה
כלי מוזיקלי לבחור.
בחירת סוג הכלים - לא תמיד התו בחמשה הוא אותו התו לכל כלי הנגינה: לדוגמה, אם ייתבקשו נגן
הצ'לו ונגן קונטרבס לנגן מאותה החמשה את אותו התו, ינגן נגן הקונטרבס את הצליל באוקטבה אחת נמוך
יותר מהתו שינגן הצ'לו, למרות שזהו אותו מפתח בדיוק, זאת כדי להקל על הנגן. יש כלים כגון חצוצרה, או
קלרינט המנגנים בטרנספוזיציה, כלומר שהתו דו שלהם הוא התו סי במול של נגן הפסנתר.
לכלי אחד יכולות להיות כמה סוגים ולכל אחד טרנספוזיציה שונה, למשל קיימת חצוצרה בסי במול (כלומר
כל דו של חצוצרה שווה סי במול של פסנתר), וחצוצרה בדו. קיים גם קלרינט בסי במול, בלה, ובמי במול.
ולכן על המלחין לבחור את הכלי המתאים ללחן, בטרנספוזיציה המתאימה לסולם של היצירה, כדי שיהיה
נוח לנגן לנגן או הזמר לשיר את התווים, למשל על מנת להשיג את התו דו על נגן הקלרינט בסי במול
לנגן את התו רה, ועל נגן הקלרינט בלה לנגן מי במול. בשל כך, על המלחין לשלוט בקריאה וכתיבת תווים
לכלי זה כדי לכתוב את התווים הנכונים.
בחירת סוג הסולם– ע"פ אופי התמליל ומיקום התמליל המלחין קובע את סוג הסולם. תבנית וסוג הסולם שנבחרו
הם אשר גורמים לאופי המלודיה.
בחירת סוג המפעם – האם השיר יושר מהר או לאט , בחרדה בשמחה.בעצבות, ביגון, בכבדות או בעליצות, וכו..
בחירת סוג המשקל – האם השיר יושר באופן הליכי 4/4 או באופן ריקודי 3/4 וכדומה..
בחירת סוג השיר – שיר עם, פופ, רוק, ג'ז, בלוז, קלאסי, וכדומה..
בחירת סוגי המנעדים – בחירת המנעד לכל סוג קול ולכל סוגי הכלים בהתאמה.
הגדרת המרווח המלודי – זהו התפקיד המרכזי של המלחין, לקבוע מלודיה אשר תגרום לשומע הנאה מוזיקלית.
ההגדרה של "הנאה מוזיקלית" הינה אין-סופית כל אדם והעדפותיו, כל אדם וחוש שמיעתו המוזיקלית,
כל אדם ותרבותו המוזיקלית, ולמרות זאת לא ניתן לקבוע מראש ואף לא בשיטה מתוכנתת מלודיה פופולרית
אחת על פני רעותה .מדוע ישנה מלודיה שרובנו שרים ואוהבים דורות רבים ולעומת זאת מלודיות נשכחות יום
לאחר כתיבתן? שירים רבים נכתבו לדוגמא החיפושיות כתבו והלחינו מאות שירים אך רק מספר שירים
הינם פופולריים ואהובים עד עצם היום הזה .. מהו הגורם לתופעה זו? .
אין צורך כלל במילים נאורות כדי להלחין מלודיה נפלאה, נקח לדוגמא את יצירתו הנפלאה Haleluia
של המלחין Randal Thompson -וניווכח כי כל היצירה מולחנת על מילה אחת הללויה ועוד ל-ארבעה קולות ..
נכון להיום אין וטרם הומצאה שום תוכנה אשר יודעת ומסוגלת להפיק מרווח מלודי פופולרי.. ואין עדיין בנמצא
שום תוכנה אשר יכולה לקבוע מראש את הלהיטות של אותה מלודיה.
איות המילים – על המלחין לדעת לכתוב את הלחן בהתאם לתמליל שנכתב ‘בהתאם לדיקציה של כל שפה
ובהתאם למשקל ההגייה של כל שפה. ועל פי המפעם והמשקל של המילה בהתאם לצליל המוגדר בכל שפה. .
הובלת קולות – זמרים אינם אוהבים לשיר בקפיצות אלא בצעדים. הכלל הראשון בכתיבת הלחנה של יצירה
למקהלה למשל , זה להימנע מכתיבת קפיצות בקולות סופרן, אלט, וטנור.. הקפיצות מותרות בבס כדי לשמור
על חוקיות דרגות הסולם : ראשונה רביעית חמישית ראשונה.. כמו כן במוזיקה המערבית נמנעים מהלחנה
בקוורטות אוקטבות וקוינטות מקבילות...צליל הטרצה ניתן אך פעם אחת והצליל לכל קול חייב להיות נמוך יותר
מזה שמעליו.
בחירת מבצע השיר – זהו התפקיד החשוב ביותר של המלחין בכל כתיבה של לחן לשיר, לדעת את מי לבחור
לבצע את השיר? קיימת חשיבות עצומה לבחירה שהרי זמר/ת טובים יכולים להיטיב עם השיר לעומת זמר/ת
גרועים אשר יכולים אף להרוס את כל עבודתו של המלחין.
מבחן התוצאה – מבחן התוצאה כאמור אינו צפוי וטומן בחובו סודות רבים בלתי מפוענחים עד עצם היום הזה.
רבות נכתב בנושא זה.. מחקרים רבים נערכים בעולם לאיתור הנוסחה שבה כל שיר יהיה להיט..
מחקרים רבים נערכים למציאת הגורם לכך שמלודיה מסויימת תהיה עדיפה על מלודיה אחרת, מדוע רובנו
מעדיפים זמר מסויים על פני רעהו, מדוע אנו אוהבים שיר מסויים ושיר אחר לא .. מדוע רובנו אוהבים צליל
מסויים, מדוע רובנו מעדיפים סוג סולם מסויים? שהרי כפי שצויין מדובר בסה"כ במרווח מלודי בין שני צלילים
מתוך 12 הצלילים בסדר עולה או יורד מתוך סולמות קבועים ומוגדרים מראש .. אז היכן הפטנט?...היכן הנוסחה?!
כתיבת עיבוד למנגינה
השיטה שבה כותבים הרמוניה (אקורדים) למלודיה (מנגינה) היא אשר קובעת למעשה את המושג
עיבוד מוזיקלי. העיבוד המוזיקלי יכול להיות ל-שירה בדואט (בשני קולות) ללא ליווי מוזיקלי או עם ליווי
מוזיקלי, העיבוד המוזיקלי יכול להיות לשירה ב-שלושה וארבעה קולות ויותר עם ליווי מוזיקלי או ללא ליווי
מוזיקלי (א-קפלה) .
כיצד ניתן לכתוב הרמוניה (עיבוד) למלודיה ( מנגינה/שיר), בשניים בשלושה או בארבעה קולות ובשמונה
קולות וכיצד ניתן לכתוב אקורדים (עיבוד) לליווי בפסנתר או בכלים מוזיקליים אחרים.
יש לציין כי שיטת זו הינה למעשה תורה מתמטית פשוטה אשר מסבירה את שיטת אופן ההלחנה..(כפי שידוע
מוצרט לא סיים לכתוב את שני הפרקים האחרונים של ה-Requiem.. מספרים כי תלמידו של מוצרט ויסמאייר
סיים להלחין את שני הפרקים האחרונים של הרקויאם, זאת היות ומוצרט כבר הכין מראש את הסקיצה,
כלומר הבסיס של שתי היצירות היה כבר מוכן, ומה שנותר זה להניח את צליל האקורד בהתאם (צלילי הבס היו
כבר מוכנים מראש גם לשני הפרקים האחרונים) כך שלתלמידו של מוצרט ויסמאייר לא נותרה עבודה רבה
בכתיבת האקורדים בשל היות שיטה זו כאמור הנה שיטה מתמטית פשוטה.
כיצד כותבים הרמוניה למלודיה
לעתים יש לנו מלודיה (מנגינה) שכתב מלחין מסויים (ירושלים של זהב-נעמי שמר). ולמנגינה זו אנו
רוצים לכתוב עיבוד (הרמוניה) לשירה בדואט בשני קולות, לביצוע מקהלתי בשלושה קולות או יותר , או אף
לכתוב עיבוד לנגינה בכלי מוזיקלי מסויים. כאן נכנס תפקידו של המעבד המוזיקלי (לדוגמא- המעבד גיל
אלדמע כותב עיבוד לשיר "ירושלים של זהב" - שהרי נעמי שמר אינה מעבדת מוזיקלית אלא מלחינה בלבד) .
כפי שהוסבר לעיל מרווח הרמוני הנו שני צלילים המנוגנים בו זמנית (אינו מיועד לשירה אלא
לנגינה בלבד) ואקורד הנו שלושה צלילים או יותר המנוגנים בו זמנית על פי חוקים נוקשים.
(אינו מיועד לשירה אלא לנגינה בלבד).
לעומת זאת עיבוד מוזיקלי של קולות הנו תוצאה של עריכת שתי מלודיות שונות לדואט או עריכה של שלוש
מלודיות או יותר המחוברות לכדי אקורד לשירה בשלוש או בארבעה קולות ויותר. וזה היה כוחם הפלאי של
מיודענו מוצרט , גיל אלדמע, יחזקאל בראון, באך, בטהובן ואחרים, כל החוכמה בעיבוד טוב, היא לכתוב
ארבע מלודיות יפות המתחברות לכדי אקורד מושלם כך שכל זמרי המקהלה יהנו בזמן ביצוע השיר..
היות ובעצם כתיבת הלחן נקבעו במלודיה: אופי התמליל, תוכן התמליל, מיקום התמליל, בחירת סוג הסולם,
בחירת סוג המפעם, בחירת סוג המשקל, בחירת סוג השיר, וקביעתם של צלילי הטוניקה, הרי
שנותר למעבד המוזיקלי לכתוב את העיבוד המוזיקלי שהם למעשה רק האקורדים על פי חוקים נוקשים
ומוגדרים בלבד.
שליטה בתאוריה מוזיקלית
המעבד המוזיקלי חייב לשלוט שליטה מלאה ומוחלטת בכל הנושא הקשור בתיאורייה המוזיקלית , ללא שליטה זו
לא יוכל בשום אופן לשמש כמעבד מוזיקלי.
אופן כתיבת העיבוד המוזיקלי
לצורך הלחנת האקורדים על המעבד המוזיקלי לזהות במנגינה: את סוג הסולם, את צלילי הטוניקה, את
דרגות הסולם : ראשונה רביעית, חמישית ,ראשונה ואת הטון המוביל. .
את האקורדים כותבים רק לדרגות ראשונה רביעית חמישית ראשונה בלבד. לשם הדגמה נקח את המלודיה
המוכרת של סולם דו מז'ור ועל צלילי טוניקה אלו מורכבת המלודיה ליתר הקולות וכן האקורדים לפסנתר.
בשלב הלחנה יותר מתקדם, כמובן שניתן להשתמש בוריאציות שונות של מיקום גובה הצלילים
ופזורם לשלושת הקולות האחרים. בשיטה זו חובה לשמור על מספר דברים עיקריים:
א. את המלודיה אסור לשנות. ניתן לשנות את ייתר הקולות אך אם המלודיה נמצאת תחת קול מסויים הרי שלא
ניתן לשנותה אך ניתן לשכפלה לקולות האחרים. אסור כאמור לשנות סדר של צלילים אלו שהרי אנו נשנה
את המנגינה שהמלחין כתב וזו לא עבודתו של המעבד.
ב. כאשר כותבים עיבוד ל-שלושה קולות או ל-ארבעה קולות - חייבים להיצמד לאקורד משולש המכיל שתי
טרצות ביתר שלוש הקולות ניתן לשלב אקורד משולש רגיל או סקסט אקורט או קוורט סקסט אקורד בהתאם
לצורך הלחנת העיבוד המוזיקלי. לגבי הקול הרביעי ניתן לקבוע לגביו אחד מתוך שלוש צלילי האקורד .
ג. כאשר כותבים עיבוד ל-ארבעה קולות בנוסף לאפשרות הלחנה בשלושה קולות אקורד משולש, נוספת לנו
אופציה נוספת של שימוש בספט אקורד המכיל שלוש טרצות , ניתן אף להשתמש בהיפוכי אקורד סקסט
אקורד, וקוורט סקסט אקורד, ואף בהיפוכי ספט אקורד: קווינט סקסט אקורד, קוורט סקסט אקורד, טרצ
קוורט אקורד או בסקנד קוורט אקורד.. או אף בוריאציות השונות של ספט אקורד. ספט אקורד מכיל 4 צלילים
והיות והצליל העליון מהווה מרווח של ספטימה .. מכאן נוצר שמו ספט אקורד.
ד. כאשר כותבים הרמוניה ל-ארבעה קולות יש להמנע מלהשתמש באוקטבה זכה, בקוורטה זכה, ובקווינטה זכה
בין הקולות.
ה. כאשר מגדירים את האקורדים לליווי המוזיקלי יש להיצמד למושג "שלד הרמוני" של כל פסוק מוזיקלי הבנוי מ-שלושה אקורדים: טוניקה,סובדומיננטה,ודומיננטה.
ו. ניתן אף להשתמש בעת כתיבת עיבוד בססטמת הפסנתר כאשר יד ימין מנגנת את המלודיה ויד שמאל את
ההרמוניה . לדוגמא: יד ימין מנגנת את הצלילים של סולם דו מז'ור ויד שמאל את האקורדים של סולם דו
מז'ור: דרגה ראשונה-טוניקה.דרגה רביעית -סוב דומיננטה ,דרגה חמישית- דומיננטה וחזרה לטוניקה.
ז. השימוש בדרגות ראשונה, רביעית ,חמישית נועד כדי להבליט את סוג האקורד במקרה של סולם דו מז'ור
הרי שאנו מבליטים את כל האקורדים המז'וריים.
ח. באיזו שיטת הלחנה לבחור? "פוליפוניה" (רב קוליות ,מוזיקה שנשמעים בה כמה קולות, וכולם חשובים
כמעט באותה מידה. כל קול עשוי להיות בעל מלודיה משלו, או שכמה קולות משמיעים מלודיה אחרת
בחיקוי. מספר הקולות אינו מוגבל). "הומופוניה" (מירקם שבו הקולות נעים ביחד בלי שאחד מהם יגלה
עצמאות ריתמית משלו).
ט. בשיטת ה"קונטרפונקט" (זהו צירוף של שתי מלודיות או יותר לא תלויות היוצרות מרקם הרמוני).
י. בשיטת "פוגה" (יצירה הכתובה בשיטת הקונטרפונקט בשני קולות או יותר המבוצעים בזה אחר זה.)
יא. בשיטת "קנון" (טכניקה חיקוי שבה שני קולות או יותר שרים את אותה מלודיה בזה אחר זה). וכדומה...
יב. סוגי מרווחים – אנו יכולים להלחין מלודיה לקול אחד (מרווח מלודי), לשני קולות (מרווח הרמוני) לשלושה
קולות (אקורד משולש) לארבעה קולות (ספט אקורד) ל-5 קולות נון אקורד וכדומה.. כמובן שאנו יכולים
לכתוב עיבוד לארבעה קולות ויותר ונשתמש אך ורק באקורד משולש.
באותה שיטה שבה נכתוב עיבוד לנגינה בפסנתר: יד ימין המלודיה ויד שמאל ההרמוניה, אנו יכולים לכתוב
שני מלודיות או יותר לצורך שירה בדואט בשלושה ארבעה קולות ויותר.
יג. המנעד המוזיקלי- כאשר אנו יושבים להלחין יצירה לשירה בסולו לשני קולות לשלושה לארבעה קולות או
יותר, אנו חייבים לקבוע מראש את המנעד המוזיקלי לכל קול וזאת כדי לאפשר לכל זמר לשיר בנוחות
לפי מנעדו בהתאם לפרוט הבא:..
מנעד - סופרן 7% מ- סי באוקטבה הראשונה ועד סי באוקטבה השנייה
מנעד - מצו סופרן 36% מ- פה באוקטבה הראשונה ועד מי באוקטבה השנייה
מנעד - אלט 4% מ- פה באוקטבה הראשונה ועד פה באוקטבה השנייה
מנעד - קונטרה טנור 3% מ- דו באוקטבה הקטנה ועד פה באוקטבה הראשונה
מנעד - טנור 7% מ- סי באוקטבה הקטנה ועד לה באוקטבה הראשונה
מנעד - בריטון 36% מ- לה באוקטבה הקטנה ועד פה באוקטבה הגדולה
מנעד - בס 7% מ- רה באוקטבה הקטנה ועד מי באוקטבה הגדולה.
100%
יא.כיצד בוחרים את הסולם למנגינה?
כאמור סוג הסולם הנו נוסחה הכרחית לקביעת אוירת היצירה , סולם מז'ורי שמחה, סולם מינורי עצוב ,
שילוב של מז'ור ומינור דכאון שילוב של במולים מתח שילב של דאזים פחד וחרדה וכדומה. מעצם כתיבת
סוג הסולם אנו למעשה קובעים איך תשמע היצירה.
יב.כיצד בוחרים את סוג המשקל למנגינה?
לאחר שהחלטנו על הלחן והתמליל, אנו נדרשים לקבוע את סוג המשקל.. בקביעה זו של סוג משקל צריך
לבדוק את החוקים הבאים:
• הצבת התמליל בהתאם ללחן ובהתאם להגייה המילים, (כל עם והגיית המילים שלו, ולכן המשקל יכול
להשתנות לאותו לחן בתמליל שונה ובכל תיבה או מספר תיבות)..
• ההטמעה חייבת לבוא לאחר קו תיבה ולא לפניה..
• על המלחין לבדוק את סוג המטרונום ליצירה (בדרך כלל המטרונום נקבע בהתאם למשך התו האם הקצב
הוא בשמניות ברבעים או אפילו בשני חצאים.)..
יד.כיצד כותבים עיבוד לסולו, דואט, שלישייה וכו..?
לאחר שהחלטנו על הלחן, התמליל, הסולם, המשקל, המפעם וכו.. אנו נדרשים להחליט האם לחן זה יבוצע
ע"י זמר סולו, בדואט, בשלשיה ,למקהלה עם ליווי כלי וכדומה..
• לצורך הלחנה לדואט, נשתמש במרווח הרמוני..
• לצורך הלחנה לשלישיה או למקהלה בת 3 קולות נשתמש באקורד משולש.
• לצורך הלחנה לרבעיה או למקהלה בת 8 קולות נשתמש בספט אקורד וכו..
טו.כיצד כותבים עיבוד לפסנתר?
ישנה שיטה פשוטה שבה כותבים את המלודיה ליד ימין ואת ההרמוניה ליד שמאל.
וכמובן השיטה הקלאסית יותר שבה מורכבת מלודיה נוספת באקורד לפסנתר אשר מתחברת לאקורד
המלודי של המנגינה.
16 השלבים לכתיבת עיבוד למלודיה:
• שלב 1 – כותבים את הלחן של המלודיה .
• שלב 2 – מגדירים את סוג הסולם.
• שלב 3 – מגדירים את המשקלות של כל התיבות במלודיה שהלחנו.
• שלב 4 – מגדירים את האקורדים ללחן ( דרגה ראשונה,רביעית,חמישית,ראשונה). אין צורך להגדיר
אקורדים לצלילים עוברים כגון קישוט... (הדומיננטה תמיד במז'ור ).
• שלב 5 – מגדירים את סוג העיבוד - לסולן, לדואט, לשלישיה, למקהלה מעורבת וכדומה..
• שלב 6 – קובעים מי הקול אשר ישיר את המלודיה (בדרך כלל בוחרים בקול הסופרן או הטנור שהם
הקולות הבולטים מבין ארבעת הקולות).
• שלב 7 – מגדירים את צלילי האקורד כך (באקורד חמישה צלילים) :
צליל הבס - מוגדר לקול הבס.(חובה)
צליל הטרצה - מוגדר פעם אחת בלבד: לסופרן,לאלט או לטנור.(חובה)
צליל הקוינטה- ניתן להגדירו לכל אחד מהקולות: סופרן, אלט או טנור.(לא חובה)
• שלב 8 – יש להקפיד שלא להגדיר את צליל הטרצה לשני קולות שונים. (צליל הטרצה הנו הכי
משמעותי באקורד היות וצליל הטרצה מזהה את סוג האקורד בסולם באם הוא מז'ור,
מינור, מוקטן או מוגדל).
• שלב 9 – יש להקפיד שלא להגדיר מרווחי קוורטה/קווינטה/אוקטבה זכה וכן טריטון בין שני קולות.
ניתן להשתמש רק בשניים מתוך שלושת צלילי האקורד. טוניקה +טרצה או קוינטה +
טרצה .
• שלב 10 – אסור להגדיר תנועה במקביל. (תנועת הקולות חייבת להיות לא סימטרית).
• שלב 11 – לא להשתמש באותן אורכי צלילים לכל 4 הקולות .
• שלב 12 – צריך לודא שכל קול לא יהיה גבוה מהקול האחר.. כלומר, את העיבוד יש לכתוב לפי סדר
המדרגה הבאה: בס, טנור, אלט, סופרן.
• שלב 13 – להתאים את ההגייה בצלילים בהתאם למשקל שנקבע לכל תיבה.
• שלב 14 – להתאים את המלודיה לכל קול.
• שלב 15 - לרשום את מילות השיר בתוים בהתאמה לכל קול. יש להקפיד ברישום לרשום את
ההבהרות עם מקו בינהם לדוגמא : Ha-le-lu-ya ובעברית לדוגמא: ה-ל-לו-יה
• שלב 16 - הפוזיציה בין הצלילים חייבת להיות רחבה עד כדי שניתן להוסיף צלילים נוספים.
פוזיציה צפופה – הינה פוזיציה שלא ניתן להכניס בין 4 הצלילים צליל נוסף מתוך
האקורד ולכן היא אינה יעילה.
פוזיציה רחבה – הינה פוזציה שבה ניתן להוסיף צלילים נוספים מתוך האקורד.
ולכן היא יותר יעילה. אך פוזיציה הרחבה אינה יכולה לעלות מעל
אוקטבה של האקורד.
צליל הטוניקה – תמיד בזמן כתיבת עיבוד מוזיקלי כל שהוא צליל הבס חייב להיות צליל
הטוניקה של הסולם ואשר בו מסתיימת היצירה. על פי סימן זה וסוג האקורד
ניתן לזהות באם היצירה הנה במז'ור או במינור. .
אפשרויות לכתיבת עיבודים לארבעה קולות
להלן האפשרויות הקיימות בידי המעבד המוזיקלי לכתיבת עיבוד ב-4 קולות :
א. שימוש באקורד משולש (27 אפשרויות) לכל צליל . כלומר, ניתן לכתוב אקורד משולש
לצליל דו (בס) ב-27 אפשרויות שונות.
ב. בכתיבה של אקורד משולש אסור להשתמש פעמיים בצליל הטרצה. כלומר, אם האקורד שאנו רוצים
לבנות מתבסס על צליל דו , אזי אסור להשתמש פעמיים בצליל מי. (ניתן להשתמש פעמיים או יותר
בצליל דו או בצליל סול).
ג. כתיבת האקורד חייבת להיות במצב רחב . מצב המאפשר הוספה של צליל מתוך האקורד.
ד. אין לכתוב אקורד שההפרש בין שני קולות עולה על אוקטבה.
ה. בכתיבת האקורד צליל הבס הינו הצליל של המלודיה. ולא משנה מי שר את המלודיה.
ו. כאשר כותבים עיבוד בודקים מהו הצליל הראשון והצליל האחרון ביצירה .אם שניהם שוים הרי שזהו צליל
הטוניקה ומצליל זה אנו נבנה את הסולם. לדוגמא- אם הצליל הראשון במלודיה הינו רה והצליל האחרון
במלודיה הינו רה אזי מדובר בסולם רה מז'ור או בסולם רה מינור על פי הצלילים אשר מרכיבים את האקורד
ועל פי סימני ההיתק של הסולם. .
לסיכום:
כל אדם יכול לכתוב לחן... כל אדם יכול לכתוב מילים... כל אדם יכול לערוך עיבוד מוזיקלי , כל אדם יכול לשיר ... לשם כך לא צריך ללכת ללמוד באוניברסיטה.. אך מבחן התוצאה הוא אשר קובע (ברובו ע"י המאזין) באם
מדובר ביצירה אלמותית שתשאר אתנו לעד או באיזה סיטואציה חולפת..
המשך צפייה מהנה!
המשך בעמוד הבא >>>
