מבוא
זוהי שאלה אשר מעסיקה כל תלמיד.. איך וכיצד שרים? כל תלמיד מגיע לבית הספר עם "מטען מוזיקלי" משלו עם יכולות טבעיות להפקה קולית ובתפקוד בריאותי זה או אחר. לכל תלמיד יש את קצב הלימוד האישי והיכולת ליישם הלכה למעשה את שיעורי התאוריה הניתנים במסגרת הלימוד התיאורטי: רפרטואר,סולפג',הגייה,ופיתוח קול כדי ליישם סוג של שירה במסגרת מקהלה.. יש לציין שלא כל זמר מתאים לשיר במסגרת מקהלתית. השירה במסגרת מקהלה מחייבת : התמדה, השקעה, התאמה חברתית, צבע וגוון מוזיקלי מתאים, קצב לימוד , הדיוק בביצוע הצלילים, והחשוב מכל שמיעה מוזיקלית טובה. המעניין הוא שלא כל מי שניחן בקול יפה יודע לשיר ולא כל מי שיודע לשיר ניחן בקול יפה. על מנת לשיר במסגרת מקהלתית ובמיוחד זמר סולו, חייבים להתקיים שני התנאים:קול יפה, ויודע לשיר.
המלצות לשירה נכונה בניגוד לקול יפה (ניתן לנו בתורשה) הרי ששירה נכונה ניתן ללמוד, והיא כוללת שלושה דברים עיקריים: אופן זרימת האויר, מיקום הצליל, ואופן הבעת המילים...
כל החוכמה בשירה היא לשמור על זרימת האויר לנשום ולנשוף אויר במידה שתספיק לפראזה המושרת.. כאשר שרים לא מבצעים את הצליל עצמו אלא את המרווח שבין שני הצלילים.. צליל אינו מסתיים עד שמגיע הצליל הבא... או כאשר מסתיימת הפראזה.. אין ולא קיים מושג של שירה חזקה או חלשה השירה השקטה נובעת מהשירה החזקה וההיפך הכל מבוצע בהתאם למצויין בתווים שביצירה...וזאת בהתאם לאופי המלחין או על פי ראות המנצח.. החלפת אויר תתבצע תמיד במקומות שצויינו להחלפת האויר.. (חל איסור חמור לנשום לפני קו תיבה או באמצע מילה), מדובר בהחלפת אויר ולא בנשימות מחודשות... כאשר מתחילים לשיר נושמים מהפה ובהמשך נושמים מהאף בלבד השימוש בסרעפת הנו כלי חיוני לשמירה על איזון קולי ... כאשר מתחילים לשיר יש לפקס את הצליל באיזור העיניים והאף יש לייצב את הצליל ולשירו ללא עליות או ירידות..
"יש לשיר כמו נוצה ברוח ולא כמו סחבה רטובה". אין מושג של חיפושי צלילים בזמן שירה.. תדר השירה חייב להיות גבוה מעט מאשר המצויין בתווים A=445 ולא A=440 ... כאשר ישנן קדמות חובה להאריכן מעט כדי שישמעו אחרת הן נבלעות בשירה.. צלילים בעלי מרווחים גדולים יש לשיר אותם ללא ציון מרווחים וללא הדגשת מרווחים אלו... בביצוע סופי משפטים יש להדגיש את סוף המשפט ע"י הזרמת אויר יותר גדולה.. אין לבצע בסופי משפטים החלשה אלא אם צויין זאת במפורש בתווים או על פי ראות המנצח..( שירת p במקהלה אחת הנה שירת fff במקהלה אחרת וההיפך).. אופן השירה הינה עגולה ההברות הווקאליות a e i o u יש לשיר אותם בפה עגול כך שהברות אלו מרוכזות באזור חדק הפה.. בזמן שירה הברכיים כפופות מעט החזה גבוה הכתפיים מושפלות והידיים מונחות לצידי הגוף. בזמן שירה יש להתנתק מכל המחשבות היומיומיות ולהתרכז בביצוע בלבד.. כאשר העיניים מופנות לכיוון המנצח.. לפני תחילת השירה חובה בביצוע חימום גופני וקולי בהתאם להוראות המורה לפיתוח קול או בהתאם להוראות המנצח.. כמו כן יש להרבות בשתיה פושרת בזמן שירה... השימוש בשירה ללא חימום גופני וקולי פוגם במיתרי הקול...
אופן הביצוע
חשוב ביותר שהתלמיד כזמר יתיידד עם קולו יתיידד עם היצירה שאותה הוא מבצע.. והחשוב מכל יתיידד קולית עם יתר חברי המקהלה... ה"ידידות" של כל הקולות במקהלה היא אשר גורמת לאיכות הקולית של המקהלה וברב המקרים היא אשר מביאה להבדלים העצומים בין מקהלה טובה למקהלה בינונית ואף גרועה. בכל מקרה אסור לתלמיד לשיר קטע מוזיקלי כלשהו שאינו מיודד עימו ...או קטעים מוזיקליים אשר אינם נמנים על שירה קלאסית מערבית אירופאית , שירה שאינה מסוג זה פוגמת חמורות בתהליך עיצובו של התלמיד כזמר .
שירה נכונה כוללת שלושה דברים עיקריים: אופן זרימת האויר, מיקום הצליל, ואופן הבעת המילים....סימני הדינמיקה ביצירה אחת שונים מיצירה אחרת ( למשל מרווח הדינמיקה ביצירותיו של מוצרט קטן יותר ממרווח הדינמיקה ביצירותיהם של בטהובן או ורדי). "בזמן שירה יש לשאוף להשאר בתחום האמנות ולא לזלוג לעממי"
יסודות המקהלה
מקהלה טובה נמדדת על פי ארבעה יסודות חשובים:
אינטונציה - זוהי אבן היסוד של כל מקהלה , מקהלה טובה נמדדת באופן שבו היא מבצעת את המוזיקה הדיוק בביצוע הוראות היצירה. הוראות הביצוע של היצירה הכוללות: דיוק בביצוע גובה ומרווחי הצלילים דיוק בביצוע המפעם המקצב וסימני הדינאמיקה.. כל אלה הנם המרכיב העיקרי למקהלה טובה.. (רמת המוכנות של רוב המקהלות בארץ מגיעה עד כדי 60 אחוז דיוק בהופעה). יש להכין את חברי המקהלה לרמת מוכנות של לפחות 120 אחוז לפני הופעה מול קהל..ולכן יש צורך לבצע אודיציות לכל זמר לגבי מוכנתו להופעה.. יש לקחת בחשבון שהקהל מהווה את התקציב העיקרי של המקהלה, ולכן הופעה ברמה טובה רק תגרום לקהל לחזור ולשמוע את המקהלה.
הרמוניה- זוהי אחת הבעיות הקשות של כל מקהלה .. חוסר השירה בהרמוניה.. רוב המקהלות בארץ שרות בצורה שכל קול שר בנפרד . הסופרניות שומעות ושרות את קו הסופרן ,הטנור שומע ושר רק את קו הטנור וכך הלאה.. הבעיה המרכזית היא שחברי המקהלה אינם שרים כיחידה אחת ..חובה לבצע מידי פעם האזנה לכל קול שירה של רבעיות ושמיניות .. ה"ידידות" של חברי המקהלה כל אחד עם קולו וכל אחד עם הקולות האחרים הינו המרכיב העיקרי למקהלה טובה ...
דיקציה - אחד הדברים הקשים בשירת מקהלה זה הבעת המילים בצורה נכונה ויישומם בתוך הצלילים הבעה לא נכונה של המילים המושרות בתוך הצליל או בין מספר צלילים או בפרזה, גורם לטשטוש גובה הצלילים ובכלל לחוסר הבנת השפה המושרת.. (רוב המקהלות בארץ מבצעות יצירות על אף שאינם מבינים כלל על מה הם שרים). חובה לעבור על מילות היצירה כדי להבין על מה שרים, יש לעבור על הטקסט בתוך מרווחי הצלילים וכמו כן יש לבצע את המילים בהבעה נכונה..
בלנס - זהו אחד מהיסודות החשובים בשירת מקהלה. החשיבות המכרעת של איזון כמות הזמרים לכל קול במקהלה .. חוסר האיזון גורם לעיוות הסולם האקורד והיצירה עצמה.. חובה לאזן את כמות הזמרים בכל קול בעת הופעה הן איכותית והן מספרית.. או לשנות את מבנה הדינאמיקה ביצירה בהתאם.. (למשל - במידה ויש יותר סופרניות מאשר טנורים אזי ניתן לבקש ממספר סופרניות לא להופיע או במקביל לבקש מהסופרניות לבצע את הדינמיקה ביצירה בצורה חלשה יותר כדי לאפשר לטנורים להשמע). וכו.. .
ניהול וגיבוש המקהלה
קיימת חשיבות עצומה בגיבוש המקהלה ..מקהלה כגוף מוזיקלי חייבת להיות מגובשת חברתית בתוך החברים ובין החברים לבין ההנהלה ולמנצח ובין המנצח לחברי המקהלה ולההנהלה וכו.. גיבוש זה ניתן להשיג באמצעות מספר דרכים:
בחירת חברי המקהלה המנצח מבצע אודיציות בוחר את חברי המקהלה ומרגע בחירתם הם מתפקדים כחברי מקהלה שוים לכל עניין ודבר.. גישה זו גורמת לשקט נפשי במקהלה ולתפקוד תקין יותר של החברים במקהלה, החבר אינו צריך להרגיש מאויים ועל תקן של זמניות.. חבר מקהלה שאינו מתפקד כראוי אם מהבחינה המוזיקלית או מהבחינה החברתית יש לנפותו במועד.. יש להבהיר לחבר המקהלה את חובותיו וזכויותיו במקהלה בעת קבלתו לתפקיד זה.
בחירת חברי הועד המנהל
חברי המקהלה מרגע הצטרפותם כחברי מקהלה יבחרו נציגים מתוך המקהלה אשר ישמשו כועד המקהלה וכן כגוף ניהולי של המקהלה. גוף זה יהיה הגוף המתווך בין חברי המקהלה למנצח..
כתיבה של תקנון למקהלה
יש לכתוב תקנון מפורט הדן בכל ענייני המקהלה לרבות: חובותיו וזכויותיו של כל חבר במקהלה, תפקידו של כל אחד מחברי הועד המנהל, הכנת תקציב שנתי, הכנת דוח כספי מפורט, והגדרת תפקידהם של כל העוסקים בשכר בתוך המקהלה ולמען המקהלה לרבות המנצח, הפסנתרנית, המורה לפיתוח קול, כולל התשלום לזמרים. וכדומה.. .
גיבוש המקהלה
אחת לשנה תצא המקהלה לגיבוש סוף שבוע באחד מאתרי הארץ.. בסוף שבוע זה יש לכלול בנוסף ללימוד החומר גם ערב הוואי חברתי. ואחת לשנתיים תצא המקהלה לגיבוש בחו"ל כולל אפשרות לצפייה במקהלות בחו"ל או השתתפות בכנסים מוזיקליים למינהם..כגון אירופה קנטט כנס מקהלות באבו גוש וכדומה..
גיבוש קולי
אחת לרבעון יש לקיים קונצרט שבו שר כל חבר מקהלה בפני יתר חבריו למקהלה, (שיטה זו נהוגה ברב המקהלות הטובות בארץ ) חשיפה זו של חבר המקהלה בפני יתר חבריו למקהלה היא אשר גורמת למעשה לידידות הקולית בין חברי המקהלה.. ולהעלאת הרמה וטיב איכות המקהלה.
מינוי חברי ועד ומנהל למקהלה
כל מקהלה מחוייבת למנות מנהל למקהלה אשר מתפקידו לטפל בכל העיניינים האדמיסטרטיביים. וכן למנות ועד למקהלה של עד חמישה חברים אשר מתפקידם לטפל בכל עינייני המקהלה. כל חבר מקהלה ימונה לאחד מהתפקידים הבאים: טיפול בנושא המשמעת במקהלה ,ניהול כספי המקהלה, טיפול וארגון הופעות למקהלה, גיבוש המקהלה, וניהול משרדי.
מנהל המקהלה יחד עם חברי ועד המקהלה הנם הגוף הבלעדי לקבלת החלטות בכל נושאי המקהלה. חברי המקהלה מחוייבים להישמע ולבצע החלטות גוף זה. אחרת, תיוצר אנרכיה במקהלה.
ניצוח Conducting - הדרכה של קבוצת מבצעים (תזמורת,מקהלה,אופרה) כדי להביאם לנגן או לשיר מתוך תיאום מושלם. בסיס הניצוח הוא סימון הפעמה בידו הימנית של המנצח, על פי רוב באמצעות שרביט ניצוח. תנועה ברורה והחלטית כלפי מטה נוחתת על הפעמה הראשונה של כל תיבה, ותנועות היד האחרת מותנות במהירות ובקצב. יד שמאל מסמנת בדרך כלל את כניסת הכלים או הקולות ואפיונים אחרים של הביצוע. תנועות גוף או מחוות פנים מסמנים הבעות ושינויים בהלך הרוח של היצירה. המנצח הוא המנהל המוזיקלי ולשם כך חובה עליו לרכוש ידיעה רחבה בתורת המוזיקה.
מנצח המקהלה
למנצח המקהלה חשיבות עצומה על אופן תפקוד המקהלה הן מהבחינה השירתית, והן מבחינת גיבוש המקהלה. קיימת חשיבות עצומה לידידות שנרקמת בין המנצח לבין חברי המקהלה. ובין חברי המקהלה לבין עצמם, המנצח הנו הבר סמכא בכל הקשור לניהול המוזיקלי של המקהלה, והוא משמש למעשה כמחליט הבלעדי בכל הנושא האומנותי. המנצח מנחה את חברי המקהלה כיצד ואיך לשיר, בצורת המחשה או ביטויים, המנצח מספר בדיחות כדי לקרב את ה"ידידות" שלו עם חברי המקהלה... מנצח לא שקט מקרין זאת על המקהלה במיוחד בזמן הופעה. על המנצח לתת את התחושה שכל חבר מקהלה רצוי במקהלתו.. המנצח בזמן הניצוח משתמש בביטויים כדי להמחיש את דרישותיו ומספר בדיחות כדי להפיג מתחים אשר קיימים בעת השירה או כדי להדגים באמצעות ביטוי או אמרת כנף את כוונתו המוזיקלית.. המנצח נמנע באופן חד משמעי מ"להלבין את פניו" של חבר מקהלה בכל צורת ביטוי שהיא שעלולה לפגוע בו אישית אם במישרין או אם בעקיפין.
המנצח מקרין שלווה שקט נפשי רוגע וסמכות מספר בדיחות ומשתמש בשיטות אלו כדי להמחיש את רצונו מחברי המקהלה בכל נושא מוזיקלי. הביטויים והבדיחות יסופרו ברגע הנכון ובזמן הנכון דבר אשר יקרין ידידות מול חברי המקהלה וצוותו המקצועי. רכזתי לפניכם מספר ביטויים ובדיחות אשר לדעתי יכולים לתרום לגיבוש והנאה של חברי המקהלה. והרי הם לפניכם:
ביטויים ואמרות כנף-טיפים כיצד לשיר ביטויים אמרות כנף, בדיחות וכיוצא בזה, אותם מספר המנצח בזמן ביצוע החזרה על מנת להדגים איך וכיצד לשיר נכון.
יש לשיר כמו נוצה ברוח ולא כמו סחבה רטובה.
יש לשיר מתוך התוים את הרווח שבין שני התוים ולא את התוים עצמם..
כל חוכמת השירה מתרכזת בעוצמת הזרמת האויר..
לא לשיר עם צורת פה שממנו נוזלת טחינה.
בלנד מקהלתי מורכב מ-98 אחוז מוטיבציה.
יש לעבור משירה פולסית לשירה רציפה.
מסתכלים כל הזמן על התוים והצלילים נובעים מעצמם.
נשארים בתחום האמנותי ולא זולגים לעממי.
שרים את הצליל הראשון עד שהוא נתקע בקיר ומתחילים את הצליל השני מחדש..
כאשר שרים שני צלילים בעלי אותו גובה צליל, יש לחדש את המחשבה על כל צליל.
סימני הדינמיקה מתייחסים לגוון ולא לעוצמת ה-volume
לכל יצירה יש את עוצמות הדינאמיקה שלה.
העיניים מחפשות את המוזיקה..לא לשיר לפי זיכרון. (בזיכרון יש המון רעש).
תחקרו את הצליל עד שישיר את עצמו לדעת.
מיקום הצליל בחמשה נותן את גובהו של הצליל .. לעבוד עם העין בלבד.
צליל שלא חושבים עליו הנו צליל מזוייף.
הזיכרון רחוק מהאזניים צריך לדעת להתקרב.
"הגרון תמיד מזייף"
"מחשבה נקייה שירה נקייה"
הצליל חייב להיות מפנק ולא צורם.
קשה? זאת אומרת אפשר!...
"יש לקחת את הכדור הנכון המתאים לכל יצירה"
שרים כמו "תולים את הצלילים לייבוש"
הפקת הצליל " כמו ציפור המשתחררת מהכלוב"
הביטוי הנבחר- בשירה - קודמת האינטלגנציה על האינסטינקט...
שני צעדים קדימה אחד אחורה , זוהי התקדמות מטאורית.
סולפג' זה קודם כל עין.. העין שומעת מפענחת ומתרגמת ..
יש לשיר צליל ישר כמו מוניטור של אדם מת.. ולא לחפש את הצליל .
כאשר בתוים מופיעים שני הצלילים פה ומי בצמידות, יש לשיר את צליל פה גבוה יותר ו-מי נמוך יותר.
יש לשאוף לניקויון של האקורד בזמן שירה.
כאשר שרים אקורד נקי מרגישים כי נכנסים לגן עדן .
כאשר שרים פה דיאז ופה בקאר בצמידות, יש לשיר את הצליל פה דיאז נמוך יותר ואת הצליל פה בקאר גבוה יותר.
עייפות זה מצב נפשי..
מהו ההבדל בין דיבור לשירה? בדיבור ההברה האחרונה או יורדת או עולה ,לעומת זאת בשירה כל צליל חייב להסתיים בגובה שהתחיל.
יש להסתכל על הצליל עם עיני רנטגן עד שישרוף את עצמו לדעת.
דה קאפו – לך לראש להתחלת התוים. (מונח איטלקי, בא מהמושג קאפו די קאפו קאפי –ראש ראש הראשים שבמקרה זה הנו ראש המאפיה באיטליה).
בראבו- כל הכבוד לסולן. בראבה- כל הכבוד לסולנית. בראבי- כל הכבוד לכל המקהלה.
שגיאה זו תוצאה של חוסר ידיעה.
ההפקה הקולית מתחילה פעם אחת על הצליל הראשון והיא ממשיכה עד סיום הפרזה.
בזמן שירה יש לפתוח את הפה כאילו דביל שותה גשם בראש מוטה אחורה.
"לא לפחד- לבזבז את האויר עד הסוף" - נאמר בהקשר של שירה בצלילים גבוהים במיוחד.
" הדבר הכי חמור לעשותו זה לשיר מהזכרון" – במיוחד שירים שאנו מכירים..
הביטוי הנבחר- אם זה נקי זה יפה.. לא צריך לשיר יפה צריך לשיר נקי..
צליל ראשון יש לשיר אותו ולא לדבר אותו..,"צליל ראשון אינו בדיבור אלא בשירה"...
"יש הבדל בין לשכוח לבין לא לזכור" ..."מי שאומר שכחתי אינו מתאמץ לזכור".
"עושה טעות זה טבעי, חוזר עליה זה אנושי, אך כאשר חוזר על טעות זו פעם שלישית מדובר כבר באופי"
"יש לצלם את הפעולות הפיסיולוגיות שגרמו לניקיון האקורד ולנסות לחקות פעולה זו בכל פעם מחדש.
מקהלה קטנה מוגבלת בסימני הדינאמיקה ...
"צליל שהוקם לתחיה מייד מת"..
"יש לעגל את הצליל בזמן שירה"
"חובה לקחת מספיק אויר שמספיק לכל הפרזה שאותה עומדים לשיר" " לא להזדקק למשאף"
שרים כמו שקיפודים עושים אהבה – בזהירות בזהירות..
מתחילים לשיר באקורדים זכים ועוברים לאקורדים בעלי מתח ופתרון...
כל מה ששרים נמצא בחלק העליון של הפה. וכל מה שמדברים נמצא בחלק התחתון של הפה.
על כל צליל לקבל טיפול קולי שווה..
שירה זה ענין פיזי שאין להתעלם ממנו...
בפנים יש כ-70 סוגי שרירים ברובם מופעלים בזמן השירה..
במעבר בין פורטה לפייאנו.. המצב הגופני אינו משתנה וממשיכים לתמוך כמו בפורטה.
"יש לשיר צלילים ולא תווים"
יש להוציא את הדיבור מתוך השירה..
לצליל נמוך יש להזרים יותר אויר.
אחרי כל קונסוננט יבא ווקאל
קונסוננט מופק מהאף למטה ווקאל מופק מעל האף.
הקונסוננט הנו המקפצה לווקאל.
יש לבצע פעולות הכנה לפני הפקת הצליל..
צליל מגבירים בעזרת זרם אויר..
הצליל צריך להיות ממוקד..
לא לחשוב על צליל במושג של עליה וירידה אלא במושג של קדימה ואחורה..
מכוונים צליל ע"י שינוי מיקום ולא ע"י שינוי גובה..
לנסות תמיד להתיידד עם הקול..
ללמוד את התחושות של איך לשיר
כל החוכמה זה לדעת לשחזר את התחושות..
אסור לנשום לפני קו תיבה.
אסור לנשום מהפה , רק מהאף
הסימן אינו שייך לצליל אלא לכל המשפט.
למוזיקה יש צורה של קשת.
סימני הדינאמיקה הם לא בעוצמת תדר קבועה.
סימני הדינאמיקה שונים ממלחין אחד למלחין אחר.
כאשר אנו שרים רבע מנוקד ולאחריו שמינית או שמינית מנוקדת ולאחריה חלקי שש עשרה מנוקדת יש לשיר שני צלילים אלו כביכול קיים מרווח בינהם.
אסור לקחת נשימה לפני קו תיבה, במידת הצורך ניתן לגנוב נשימה בתנאי שהשכן ממשיך לשיר..
יש לשים לב לעוצמת סימני הדינמיקה אשר משתנים מסוג מלחין אחד לסוג מלחין אחר.. עוצמת סימני הדינאמיקה אינה נמדדת בהרץ כמו הצליל.. ולכן לא ניתן לומר כי ה-f (פורטה) הנו בעוצמת תדר של x אך בהחלט ניתן לומר כי עוצמת ה-f הינה פי 4 מעוצמת ה-p וכו..
