רפרטואר

איכות קולית
כיצד להפוך את האוזניים לעיניים. נלמד לפקס את האוזן כמו העין...בזמן לימוד הפקה קולית אנו לומדים לגלות ולהתיידד עם קולנו, מדובר בהפקת קול אמנותי קלאסי מערבי ולא הפקת קול מסגנונות שונים (גאז' , תאטרון מוזיקה עממית מוזיקה מזרחית וכיוצא בזה)..נלמד כיצד להפיק איכות קולית, נלמד את הטכניקה כיצד לייצר קול ראוי.. נלמד לגלות את קולנו כמה גבוה או חזק הוא...ונלמד להשתמש בקולנו בצורה הנכונה.
קיימת חשיבות עצומה להתיידד עם קולנו, אדם שמתיידד עם קולו יש לו אין ספור אפשרויות לבטא את קולו. הפיכת הקול להפקה של קול אמנותי לצורך שירה של מוזיקה מערבית אומנותית. (נכנסים לתחום לא טבעי שאינו מוכר לנו ושוכחים כל מה שידענו עד כה בנושא המוזיקה.).
למעשה כאשר אנו רוצים להכנס לתחום שאינו טבעי לנו אנו פועלים למעשה נגד הרפלקסים שלהם הורגלנו. המוזיקה הקלאסית הינה מוזיקה מלאכותית. הכלי שבעזרתו מייצרים את המוזיקה נוצר מהפעלה של 5 מערכות שונות :
-  מערכת הנשימה (נשימה שאיפה ותמיכה).
-  מערכת הקול (הפקה קולית).
-  מערכת חללי התהודה ( שימוש נכון בחללי התהודה לצורך הפקה קולית)..
-  אברי ההגייה (שימוש בדיקציה נכונה לצורך ביטוי בהיר ונכון של המילה המושרת).
-  מערכת היציבה ( שימוש נכון במערכת היציבה , שחרור ממתחים יומיומיים, בזמן שירה הגוף שליו לחלוטין).
 

מערכת הנשימה 
מערכת הנשימה – כוללת את פתחי האויר כניסתם ויציאתם. האף שבאמצעותו נושמים כדי לשיר , הפה שבאמצותו נושפים בזמן שירה , הריאות אשר אוגרות את החמצן לצורך ביצוע השירה (קיימת חשיבות עצומה לתפקוד תקין של הריאות בזמן שירה.. כל זמר חייב לבצע בדיקת תקינות הריאות אחת לשנה לפחות... ריאות שאינן תקינות גורמות לחוסר חמצן בגוף ולחוסר תפקוד שירתי במיוחד כאשר נדרשת פרזה ארוכה לשירה ללא נשימה). הסרעפת היא למעשה מחסן האנרגיה שבאמצעותו אנו מפיקים את גובה הצלילים .
אדם ששר צורך פי שלושה אויר ממה שהוא צורך בנשימה רגילה.  קיים הבדל עצום בין אויר אשר נשאף דרך הפה לבין האויר אשר נשאף דרך האף.. האויר אשר נשאף דרך הפה הנו אויר יבש ומזוהם . אויר זה נכנס לגוף ומושפע ישירות מטמפרטורת החדר או המקום בו אנו נמצאים. לעומת זאת האויר אשר נכנס דרך האף הנו נקי יותר ועובר מסננות עד להגעתו לריאות , אויר זה מגיע לריאות בטמפרטורת הגוף ולא בטמפרטורת החדר. ולכן בתחילת ביצוע של יצירה או במעבר בין פרקים ביצירה ננשום דרך האף בלבד ובמהלך ביצוע ביצירה ננשום הן מהאף והן מהפה. (בנשימה דרך הפה  קיים יתרון שבו קל יותר למלא את הריאות בחמצן , נכנס יותר חמצן לריאות דרך הפה מאשר דרך האף בו זמנית). השימוש הנכון בנשימה הנו התנאי ההרכחי להפקה קולית נכונה. אסור בזמן תחילת שירה לנשום דרך הפה אלא דרך האף בלבד.  נושמים דרך הפה ברגע שצריכים המון אויר (חמצן) במיוחד בין תיבות עם פרזות ארוכות. אסור לשתות שתייה חמה מאוד או קרה מאוד לפני תחילת שירה.. השתייה החמה מאוד מרחיבה את מיתרי הקול והשתייה הקרה מאוד מכווצת את מיתרי הקול, ולכן יש לשתות מים פושרים והדגש הוא על המים ולא על מיצים למינהם.
 
ישנם 3 סוגי נשימות : נשימה כפולה  - פה ואף יחד. נשימה מהאף – פה סגור. נשימה מהפה-  שימוש בסרעפת. צריך להשתמש בריאות בזמן שירה, להשתמש בחלק התחתון של הריאות והסרעפת . השימוש הנכון בנשימה ושאיפה הוא התנאי הנכון והכי חשוב בשירה. הנשימה הינה לרוחב הצלעות עם שליטה מלאה בשאיפה ובנשיפה האויר.. יש לדאוג לכמות אויר (חמצן) שיהיה מספיק לכל קטע שאנו מבקשים לבצע. 
לאלה הסובלים מקשיי נשימה - מומלץ לשיר בנשימה כפולה גם מהאף וגם מהפה .ולהשתמש נכון בסרעפת .. מזהים את מיקום הסרעפת בגוף ע"י שיעול.  בזמן שירה יש לתת לסרעפת ליפול . כמו כן יש לשמור על צליל אחיד ללא החלשה בסוף המשפט המוזיקלי.
הדימוי  - בזמן שירה יש לשיר "כמו צעיף משי אשר עף עם הרוח".. ולא כמו "מגבת רטובה"..
יש לחשוב בזמן שירה על הנשימה עד שתהליך זה יהפוך להרגל, יש לפתוח את הצלעות ולתת לאויר להכנס לריאות. רב הבעיות שנוצרות נפתרות בעת שנושמים נכון.. המפתח לשירה נכונה זו השליטה בנשימה.  בזמן השירה יש לשלוט:בגמישות המיתרים, ביציבות המיתרים, בעוצמה אחידה של ביצוע הצלילים ובמצבי הדינמיקה אשר מוכתבים הן ביצירה או ע"י המנצח.
 

המערכת הקולית   

מיתרי הקול –  אין מדובר כלל במיתרים ... אין דבר כזה בגוף האדם ... מדובר בשתי רקמות  סחוסיות  אשר  עצם  מעבר האויר בניהם  גורם להשמעת הצליל. "מיתרי הקול"  ממוקמים בגרגרת  הצואר  והם  מחוברים  אל  שרירים.

הצליל – הקול או הצליל נוצר כתוצאה מהזרמת אויר בין המיתרים..ככל שזרם האויר מהיר יותר כך הצליל גבוה יותר..
אורך מיתרי הקול -  נשים  בין  16-19 מ"מ   ( סופרן 16 מ"מ,  מצו      17  מ"מ ,  אלט  19 מ"מ).
                           גברים בין 23-26  מ"מ   ( טנור  23  מ"מ,   בריטון 24  מ"מ,   בס   26  מ"מ).
גובה הצליל -  אורך המיתר ועובי המיתר קובעים למעשה את גובה הצליל: ככל שהמיתר (הסחוס)  ארוך או  עבה יותר הצליל נמוך יותר. וככל  שהמיתר (הסחוס) קצר או דק יותר הצליל גבוה יותר.. האדם נולד עם אורך מיתר קבוע אך עם עובי משתנה אצל נשים ובמיוחד אצל גברים...                           
דיבור-   הדיבור למעשה שוחק את מיתרי הקול (בזמן הדיבור או השירה נוצר רטט בין המיתרים). ולכן עדיף למעט בדיבור/שירה ואלה החייבים לעשות זאת מטעם עבודתם כגון מרצים זמרים וכדומה.. יש לבצע זאת באינטונציה גבוהה יותר מהרגיל . הכוונה לדבר ולשיר גבוה יותר מאשר בדרך כלל ( אסור ללחוש או לצעוק).
השליטה בזמן שירה – בזמן שירה יש לשלוט:  באופי ביצוע הצלילים, בגמישות המיתרים, ביצוע פיתוח קול מתאים ומתואם לאדם השר, פיתוח קול מאפשר הקנייה של מספר צלילים נוספים למנעד. יציבות המיתרים עוצמה אחידה (רב בני האדם שרים או מדברים חזק בגלל שאינם מקשיבים).., שמירה על מיתרי קול בריאים (בדיקה תקופתית אצל רופא אף אוזן גרון) להימנע מאבק ,עשן, יובש ,שתייה חמה מדי או קרה מדי.

מיתרי הקול   
צרידות – עייפות קולית , תוצאה של מאמץ לא הגיוני.  הנזק הגדול ביותר הנגרם למיתרים הנו מדיבור לא נכון  כדאי לדבר גבוה יותר מהמקום הטבעי. קול עם אוויר יוצא  כשהמתרים לא נסגרים גורמות לכך ההתנפחויות . בזמן שצועקים מאמצים את הקול האויר אשר נשאף שלא בצורה מבוקרת פוצע את המיתרים וכתוצאה מלחץ זה נוצרות היבלות במיתרי הקול.. הצרידות נוצרת למעשה מאי סגירת המיתרים.. התרופה לצרידות הינה מנוחה..רב הבעיות הקוליות נתנות לפתרון ע"י שימוש נכון בנשימה (זרימה קלה וחופשית).
בעזרת שימוש בחללי התהודה ובחלל החזה אנו אחראים על השירה האמנותית: השירה חייבת לעבור דרך חללי התהודה,  הראש - חללי תהודה העליונים , פה ולוע וגרון, החזה- חלל החזה הריאות והסרעפת.. כולם יחד חוברים להפקת תהודה קולית נכונה. הקול המדובר הוא לא הקול המושר (הקול הזמרתי האמנותי לומד לעבור דרך חללי התהודה בפוקוס ובשליטה). בסגנונות שירה שונים כמו באופרה משתמשים בקול התהודה התחתון והמרכזי בשל הרצון לייצור דרמה.. לעומת זאת השירה הדתית אורטורית מחייבת שימוש בצליל ראש.. 

מערכת היציבה 
מערכת היציבה קשורה באופן ישיר לשירה קולית. זוהי מערכת תומכת כדי לאפשר לאברי ההגייה לבצע את המוטל עליהם.. מערכת היציבה אמורה להיות משוחררת מכל מתחים , מערכת יציבה מתוחה גורמת למחלות בדרכי הנשימה להשתעלויות לכאבי גרון וכיוצא בזה... מתח גדול מאד פוגם במיתרי הקול .. בדרך כלל בעיה זו מזוהה עם כאבי גב. היציבה הנכונה הינה שחרור האגן והרגליים.. אין לעמוד בגף כפוף או ברגליים מתוחות. אין להצמיד את הרגליים אלא לעמוד בגב ישר וברגליים פשוקות וכפופות מעט.. יש לדאוג ולשיר תמיד בעיניים פקוחות.
פיתוח הקול שאנו עוברים במסגרת הלימודים עוזר לנו לשיר ולהשתחרר מההרגלים הישנים... נדמה לנו שאנו שרים הכי נכון שבעולם ומה פתאום משהו אחר יאמר לנו איך לשיר...פיתוח הקול עוזר לתלמיד להיפתר מהרגליו הישנים (צליל אחות) ולהצטרף לשיטה אחידה שבה נלמדת תורת השירה המערבית האירופאית במקהלה. בנושא זה חייבת להיות סבלנות , קצב הלמידה הנו אישי (אין לבצע השוואות האחד מול השני).
הכי חשוב בשירה זו בעיית חוסר האויר אם יודעים להשתמש נכון באויר הרי שרב בעיות השירה נפתרות מאליהם...

מערכת ההגייה    
ההגייה מתבצעת באמצעות הלשון השפתיים החך השיניים ומיתרי הקול. (הוגים את האות ה דרך מיתרי הקול). צורת הביטוי של ההגיים משתנה בזמן שירה. הווקאלים A E I O U  הנם הווקאלים החשובים, אך ישנם ווקאלים נוספים בהגייה שהינם יוצאי דופן כמו ההגייה בצרפתית או בגרמנית את האות A וכדומה.. לרבות בכל היצירות שאינן בגרמנית או בצרפתית השימוש הנו בווקאלים אלו.
חשוב לציין כי בשום מקרה בזמן שירה אין להישאר בצורות הווקאל. יש לדאוג להביא את גובה ותדר הווקאלים לתדר גבוה ואחיד.
תדר הגיית הדיבור – הנו תדר משתנה על פי ההברה
-----------                                   
              ------------                   -------------
      A             E      ------I----          O       ------U-----
                              -­­­-----------                     ---------- --
             -------------                  -------------
---------
תדר השירה הנדרש – תדר קבוע ובלתי משתנה
------------------------------------------------------------
     A            E              I                O              U
------------------------------------------------------------
 
כל הווקאלים נשלטים ע"י איבר הלשון.. לעומת זאת הקונסוננטים נשלטים ע"י השפתיים השיניים והחך. בתוך חלל הפה נוצרים הווקאלים ולא באזור החיצוני של השפתיים.. השפתיים אחריות על הפקת הצליל בלבד, על מנת לאפשר לווקאל חלל תהודה יש להרים את החך. הרווח האופטימלי לשירה הנו רווח של שתי אצבעות בפה.
הכלי שבו אנו משתמשים רב הזמן הנו כלי הדיבור ולכן הוא נשחק יותר ויש לשמרו ע"י הפחתה בדיבור להרבות בשתייה פושרת ואם צריך לדבר אזי לדבר בתדר גבוה יותר (לא ללחוש ולא לצעוק)  ובכלל גם בשירה יש לשיר כאילו התו הנו גבוה יותר .
הכי קשה לנו להשתחרר מההרגלים הישנים ולהקנות הרגלים חדשים..לוקח זמן בערך של שנה כדי לשחרר תלמיד מהרגליו הישנים. העמדה,נשימה,נשיפה,שירה עגולה ושירה נכונה על מנת להכינו לשיר במקהלה. השירה למעשה הינה יצירת קו בצורת ההגייה עם יתר חברי המקהלה.
פרויקציה-  השלכת ההגיים החוצה דרך אברי ההגייה.

סופרן
סופרן – הקול גבוה ביותר לנשים בהפקה טבעית (קיים מספר מועט של נשים אשר שרות סופרן גבוה המכונה קונטרלטו .(ישנה זמרת ידועה בשם אווה מרטין מרומניה). לעומת הקונטרה טנור בכלל לא נעים לשמוע אישה שרה קונטרלטו.  חשוב לציין כי רב הנשים שרות מצו סופרן ולמעשה קיים מספר מצומצם של נשים אשר מסוגלות כיום לשיר סופרן.  בחלוקה אצל הנשים באחוזים : קונטרלטו 1% סופרן 7%  מצו  85% אלט  7%.
כדי לשיר ברוך צריכה להיות גישה של שירה שונה. צריך להתאים את הקול לסוג היצירה המוזיקלית. השימוש בחללי התהודה מחייב אף הוא התאמה לסוג היצירה.. במוזיקה העתיקה החשיבות והדגש הוא על החדות המוזיקלית.. המוזיקה נכתבה למקומות קטנים (בזמנו לא היו היכלי תרבות כפי שהם כיום). בזמנו שירת הסולן היתה נוחה יותר .. הסולן שר במקום קטן ללא ליווי תזמורת כך שנושא ההפקה הקולי לא היה מן החשובים.. כיום בעידן התזמורות והאולמות הגדולים נדרשת עומצת שירה אדירה כדי לחדור את התזמורת ולהגיע לקהל. חשוב לדעת שלכל זמר יש את הגוון האישי שלו גם באותו מנעד קולי.
 
Maria callas  הצליחה בקולה לבצע את כל גווני הסופרן (כולל מצו).
שמענו ביצוע של זמרת סופרן ליצירה מגניפיקט של באך. (מגניפיקט- טקסט ליטורגי בחג המולד אשר מילותיו לקוחחות מתפילת חנה... ותתפל חנה ותאמר "עלץ ליבי ב-ה' רמה קרני ב-ה' כי שימחתני בישועתך.. מי אל כאדוני כי אין בילתך ואין צור כאלוהי ישעי)...
שמענו את מריה קלאס מבצעת ארייה costa diva   מתוך האופרה norma  . סגנון השירה של מריה קלאס הנו סגנון bel canto (שירה יפה) סגנון אשר צומח אחרי הבארוק במאה ה-18 .. סגנון ה- bel canto מקדם את היופי של הקול שירה שבה הפוקוס תמיד מלא. ה- bel canto הנו חינוך מוזיקלי הקשור לפוקוס הקולי, השירה הינה ללא מאמץ זרימת האויר הינה חופשית...
שמענו את gondola janowitz   סופרן לירי מיוחד במינו .. בעלת שליטה מלאה בצלילים גבוהים במיוחד.. שליטה בהזרמת האויר  בעלת אנרגיה עצומה וטכניקת שירה נכונה...

מצו סופרן  
מצו סופרן -  זוהי למעשה זמרת סופרן לעת מצוא ( רב הזמרות הינן בקטגורייה זו ). היות וקיימות מתי מעט של זמרות סופרן נהוג לכנות את הזמרת אשר שרה בקול מצו סופרן כזמרת סופרן. ( במקום בתוים שכתוב סופרן הכוונה  השימוש כיום הנו במצו סופרן.) בזמנו כאשר לא שרו הנשים אלא רק הגברים הילדים בני ה-7 שרו את קול הסופרן האמיתי.. למעשה הקולות סופרן מצו ואלט מזוהה על פי הגוון ולא על פי המנעד. הקול של ה- מצו סופרן – הנו קול קל , כהה,  לג'רו .. המנעד הנו מ-לה נמוך עד לה גבוה.. לדוגמא היצירה כרמן כתובה למצו סופרן. למצו סופרן יש נוכחות בצלילים הנמוכים.
קול האלט – הנו קול עבה כבד ועמוק יותר  קול זה הנו יחודי ושואף לכיוון שירת הבריטון ( קיימים אחוזים מעטים של אלטיות אמיתיות בעולם). 
 
אלט 
אלט - באיטלקית גבוה
בזמנו שרו את 4 הקולות רק גברים/ילדים. ולכן קול האלט נחשב לקול גבוה יחסית לטנור ולבס אשר נחשבים לקולות נמוכים יחסית לגברים. הכנסייה בזמנו לא איפשרה כלל לנשים לשיר שירה כנסייתית ולכן שרו רק הגברים.    הנשים החלו לשיר מוזיקה כנסייתי דתית רק במאה ה-18.
אלט- הקול הנשי כיום המנעד הנו מ-פה נמוך ל-פה גבוה. עיקר התוים של האלט כתובים בתוך החמשה אלט הינו קול מאד נדיר ומאוד יחודי  קול זה הינו נשי מאפיין סוג מסויים של מט משהו עמום.. כיום קיימות בעולם מספר מצומצם של אלטיות אמיתיות ובינהן זמרת האלט המפורסמת ביותר קתלין פרייר- אגדה אלטית בחייה ילידת אנגליה.
זמרות אשר שרות היום את תפקיד האלט הן למעשה זמרות מצו סופרן. ההבדל למעשה בין סופרן מצו ואלט זה במיוחד עניין של צבע (גוון) ולא של קול או גובה צליל. 
לפי קול הדיבור ניתן לקבוע ברב המקרים את קול המנעד (סופרן, מצו,  אלט, טנור, בריטון ,בס).
ברב המקרים קול טבעי מכיל עד שתי אוקטבות . ישנם כמובן יוצאי דופן אשר שולטים בשירה מעבר לשתי אוקטבות ואף יותר.
ככל שעובדים בפיתוח קול מוזיפים עוד צלילים למנעד וגם משיגים ניקיון קולי.
קונטרה טנור שר בגובה אלט באמצעות הפקת צליל מלאכותי המכונה צליל ראש.. קונטרה טנור מגיע מבריטון ולא מטנור.
אובר-טון – ניגון של צליל גבוה ובמקביל לחיצה על צליל נמוך ללא נגינת הצליל הנמוך ובכל זאת הצליל הנמוך נשמע גבוה יותר.
 
בית הספר דוגל במה שטוב לתלמיד כך ישיר.. כמובן שנושא פיתוח הקול בא להקנות לתלמיד לשיר באותה הרגשת נוחות מספר צלילים נוספים...  כאשר נושמים הסרעפת חייבת ליפול...ככל שהצליל נמוך יותר קשה לשיר אותו מהר יותר.
אוריטוריה משיח של הנדל כוללת: לידת ישו, סבלו של ישו, ושובו של ישו לתחיה.
קנטטה- מהמילה קנטרה לשיר – זוהי יצירה קולית בעלת מספר פרקים מבוססת על טקסט מתמשך (פרק מהתנ"ך או מתהילים) והקומפוזיטור מחלק אותו לחלקים מוזיקליים. הקנטטה יכולה לבצע שירה דתית או שירה חילונית.
אורטוריה- דרמה מוזיקלית דתית לא מבויימת.
אופרה- דרמה מוזיקלית חילונית מבויימת.
הנדל-  מחצית מחייו בילה באיטליה כתב יצירות איטלקיות ואורטריות באנגלית כגון: יהושוע, יהודה המכבי, שאול משיח, ישראל במצרים וכו..
מגניפיקאט באך-  יצירה דתית יפהיפיה לצורך הדמיה של קול הבס שמענו שני זמרי בס שונים לצורך השוואה קולית.  בהשמעה זו ראינו כיצד הזמרים מתאימים את קולם לאוירה המשתנה של ביצוע הארייה.
מתוך שמיעה זו אנו למדים שיש להתאים ולצבוע את הקול בהתאם לאוירה של היצירה בשינוי הנושא הפרק או התיבות.
 
מנדלסון כתב ארייה יפה לביצוע בס – "אליהו"
כיצד נוצר צליל? – הצליל נוצר כתוצאה מרעידה של גוף מסויים: מיתרים, סחוס, ריקמה, עץ, חיכוך היוצר תדר מסויים ( תדר נפנוף היד – האדם אינו שומע תדר זה אך הכלבים כן).  מספרים כי החיות ידעו על בוא הצונאמי שעות רבות לפני ההתרחשות ( הם שמעו את תדר הגלים בנורמה אחרת ממה שהיו רגילים לשמוע) ולכן פרצו את הגדרות ועזבו את המקום שעות לפני שהגל הצונמי הגיע.
אינפולות – מספר תנודות בשנייה A=440 תנודות בשנייה. כל הכלים המוזיקליים מתכווננים מול תדר זה... יתר    הצלילים נמדדים מעל או מתחת לצליל זה בתדר של כ- 25 תנודות לשנייה שהוא תדר החצי טון. כל מרווח של אוקטבה נמדד בכ-300 תנודות לשנייה.

טנור  
Tenor – "מחזיק" בצרפתית. הטנור מחזיק את תפקיד המנגינה הקישוטים מעליו ומתחתיו..  זהו הקול הגברי הגבוה ביותר בהפקה טבעית.  מנעד הטנור  מ-רה נמוך ועד לה גבוה.. ( בדרך כלל ההפקה הקולית הטבעית נעה סביב 12 צלילים) הפקה קולית טבעית – הינה הפקה מלאה של מיתרי הקול. מהבחינה המוזיקלית לטנורים קיים משקל עצום הן בשירת סולו והן בשירת מקהלה. הטנורים מצטיירים כמאהבים וכבעלי רגש. קולם המיוחד תורם ליופי בהשמעה לקהל...
קולות הגברים מתחלקים : קוטנרה טנור 5%,  טנור  15% , בריטון  55% ,  בס  25%.
פרויקצייה- השלכה ... יש להשליך את הצליל קדימה ולא לתת לו לזרום לאט ( דוגמא אם פותחים ברז כיבוי אש באופן איטי הרי שהמים ישפכו קרוב לברז.. אך אם פותחים את ברז הכיבוי בבת אחת יווצר צינור מים עצום קדימה) זוהי הפרוייקצייה לשיר ממוקד קדימה לכיוון הקהל. יש לייצור עוצמה בתוך הקול כדי להתגבר על מכשלות אקוסטיות...
קיימים סוגים שונים של טנורים: טנור לירי , טנור דרמטי,  טנור לז'רו  וטנור "איטלקי"..
ה-ארייה של ורדי  INGEMISCO  הינה ה-ארייה המפורסמת לשירת טנור .. כל טנור מייחל  לבצע ארייה זו..  בארייה זו קיים ביצוע של דו גבוה (הטנורים נוהגים להתגאות בביצוע צליל גבוה זה)...
מרים מגדנלה – הייתה אהובתו של ישו ואף נולדו להם ילדים.. ..
בתקופת הבארוק הרגש הוא אשר קבע במוזיקה .. ולכן רוב ה-אריות בעלי הרגש נכתבו לטנורים הנחשבים כרגשניים במיוחד...
שאלה- האם אני כזמר אמור לשרת את הקהל או את היצירה?..תשובה – את הקהל.
הקולות של פעם נשמעו אחרת מהקולות של היום .. התזונה של תקופת הבארוק אינה התזונה של היום הזמרים היו  קטנים וחלשים יותר מהזמרים של היום ...
השימוש בפלסטו – טכניקה שהגברים משתמשים בה (גם בס יכול לפלסט) זוהי שיטה של סגירת חלק מהמיתר ולא את כולו. בשירת פלסטו יש יותר אחידות לצליל המקהלתי. בזמן השירה יש לכוון את האויר לנקודה שבין השיניים לחיך.  הכינוי הנו mazza di voice  - חצי קול סגירת חצי מיתרים צליל יותר נושב..
כדי לזהות בס או טנור .. יש לשמוע את הבס בצלילים הגבוהים ואת הטנור בצלילים הנמוכים.

קונטרה טנור 
Kontra tenor     –    הקול הגברי הגבוה ביותר בהפקה מלאכותית.
פלסטו -  טכניקה לסגירה חלקית של מיתרי הקול
שירה נכונה – זה לכוון את הצליל לכיוון החך והשיניים העליונות הקדמיות
הפקה מלאה – סגירה מלאה של מיתרי הקול
השימוש בפלסט-  במיוחד בהפקת צלילים גבוהים או כאשר נדרשת אחידות בהפקה מלאה .
קוטרה טנור -  גבר אשר שר במנעד של אלט (מ-לה נמוך ועד פה גבוה). ישנם גברים אשר שרים גם את המנעד    של ה-סופרן...רובם של הקונטרה טנור הם בריטונים ( קיימים מעט טנורים אשר מסוגלים לשיר קונטרה טנור)
קונטרה - המונח קונטרה הנו נגד .. יכול להיות אוקטבה מעל או אוקטבה מתחת . הבריטונים שרים באמצעות שיטת הפלסטו אוקטבה מעל הטנור ומכאן המונח קונטרה טנור. (ניתן להשתמש באנלוגיה של קונטרה בס כדי להבין שמדובר גם באוקטבה נמוך יותר משירה או נגינת ה-בס).
בשנות ה-60 מחדש אלפרד דלר את שירת הקונטרה טנור.. כיום ישנם מספר לא מבוטל של זמרי קונטרה טנור בעולם.

קונטרה טנור- סירוס  
במאה ה-16 באיטליה היה נהוג ומקובל לסרס ילדים בני 11-13  לצורך שימור על מיתרי קול גבוהים לביצוע   יצירות היות וכאמור בתקופה זו נאסר על הנשים לשיר ובמיוחד בכנסיות . הסירוס הנו פעולה של חיתוך צינור הזרע (ולא חיתוך האשכים כפי שחשבנו עד כה). סירוס זה גורם לשמירה על מיתרי קול גבוהים גורם לאי צמיחת שיער בגוף ובפנים .. לאור המצוקה הכלכלית אשר שררה באיטליה במאה ה-16 ההורים שלחו את ילדהם לסירוס כדי לצאת מהמצוקה הכלכלית.. המעניין שדווקא הכנסייה התנגדה להמשך הסירוס אך המשיכה להחזיק גברים מסורסים בכנסיות. כיום אין עוד שימוש בפעולת הסירוס לצורך הפקת קול מוזיקלי היות וכאמור נשים מורשות כיום לשיר גם יצירות ליטורגיות.
 
קונטרה אלט ואלט – זהו אותו מונח פעם משתמשים בזה ופעם בזה.
קונטרה טנור- שר את התוים של האלט.
קונטרה- זהה למונח נגד  מהבחינה המוזיקלית יתכן מצב שהוא גבוה או נמוך באוקטבה.
הושמע קטע מהמיסה הגדולה ב- B- minor    של באך פעם ראשונה ע"יי גבר אלט ופעם שנייה ע"י אלט אישה. צורך השוואה בין הקולות . ניתן היה להיווכח כי אצל האלט הנשי הרגיסטר מפותח יותר מאשר אצל האלט הגברי.
המוסלמים מגדלים שפם על מנת להראות שהם גברים..
שמענו את aleksandro moreski גבר כבן 70 מסורס אשר  שר בקול סופרן את  ה-ארייה של רוסיני קרוציפיקסוס...
קול מושר – לדעת לשלב בין כל המערכות בגוף כגון: הוצאת האויר, השימוש בחללי התהודה, ההגייה הנכונה. צריך לשיר ברמה האופטימלית המתיאמה לכל אחד .. כל אחד חייב לגלות את קולו האישי ולהתיידד עימו.. לאן הצליל יכול להגיע בעומק בגמישות ובצבע ... אין לשכוח כי מיתרי הקול מופעלים ע"י שרירים וכל מאמץ מיותר בשירירים אלו פוגע בהפקה הקולית..

בריטון  
Bariton    – בס גבוה
זהו הקול הגברי הכי יפה לשמיעה, כל הזמרים המעולים אשר היו הנם בריטונים : פרנק סינטרה, אלביס פרסלי, 
דולי וילסון, בוב דילן, קט סטיבנס, דון מקלין, פיטר מהשלישיה פיטר פול ומרי ועוד עשרות כאלה.. 
הצלילים המופקים הינם לא גבוהים מידי ולא נמוכים מידי ומכאן שהם נעימים לשמיעה.. 
התוים לבריטון נכתבים אף הם במפתח פה. הדבר המשמעותי אצל הבריטונים שהם יכולים לשיר אוקטבה וחצי מבלי להתאמץ כלל. 

בס  
BASSO    – בס נמוך
אין כל קשר בין מבנה הקול למבנה צורת הגוף. זמר בס אינו בהכרח אדם בעל ממדי גוף גדולים. מנעד הבס- מצליל רה נמוך עד רה גבוה. התוים הנמוכים נכתבים במפתח פה לצורך נוחיות כתיבת התוים בלבד.
המשותף בין מפתח סול למפתח פה הנו צליל דו ..למעשה צליל ה-דו התחתון של מפתח סול שווה לצליל ה-דו העליון במפתח פה.
המפתחות הם אשר קובעים את גובה הצליל... מפתח סול קובע את צליל הסול כלומר, מיקום המפתח על אחד מקווי או בינות החמשה הוא אשר קובע את גובה הצליל סול... כנ"ל לגבי מפתח פה ומפתח דו. נהוג למקם את מפתח סול על הקו השני בחמשה ואילו את מפתח פה על הקו הרביעי בחמשה. מפתחות דו ממוקמים לפי הצורך לכל כלי מוזיקלי.
ברור כי צליל אשר הנו גבוה יותר הנו חודר יותר מאשר צליל נמוך.. ככל שהצליל רוטט מהר יותר הצליל גבוה יותר  וככל שהצליל רוטט לאט יותר הצליל נמוך יותר.
ישנם כל מיני סוגי בסים .. הקולות השונים הם בעיקר עניין של צבע ..ניקח לדוגמא את זמר הבס הידועPAUL ROBSON  זהו זמר בס נדיר במיוחד באופן ביצוע הצלילים הנמוכים.
לעומתו בדוגמא של הרקויאם של ורדי – שמענו את יבגני נסטרנקו זמר בס עם עוצמת קול אדירה אך לוקה בחסר בצלילים הנמוכים..
השירה הינה יחודית וספיציפית .. כל זמר חייב לדעת את המנעד הטוב עבורו לשירה ובמנעד זה לשיר.. לא לנסות לשיר גבוה יותר או נמוך יותר מהרגשת הנוחות..

שירה פוליפונית  
פוליפונית – שירה רב קולית .
מונופונית – שירה בקול אחד.
מוזיקה פוליפונית הינה מוזיקה רב קולית. מוזיקה זו הושרה עוד בזמן הרנסנס ע"י ילדים ונערים. הילדים בני 7-12  שרו את הסופרן והאלט והנערים בני 12-17  שרו את הטנור והבס. וזה כמובן מפאת האיסור של הכנסייה לנשים לשיר.. המקהלות כיום מאפשרות לנשים לשיר את הקטע של הסופרן והאלט מהבחינה שלנשים קול חם ובשל  ומהבחינה הפשוטה שגם נשים רצו לשיר.
השירה בכנסייה הינה שירה איטית וזאת על מנת לשמור על הבנת המילים הקדושות. כמו כן ההד בכנסייה גורם לערוב הצליל והמילים ולכן שרים בכנסייה באופן איטי יותר.
שירה מונופונית הינה שירה בקול אחד (אין 4 קולות שונים) כולם שרים את אותה מנגינה. . 

סוגי מקהלות  
סוגי מונחים הקשורים למקהלות:
אנסנבל -   הרכב סולני- מקהלה אשר מכילה אדם אחד מכל קול.
קאמרית -  מקהלה אשר מכילה עד 3-4 זמרים מכל קול. החשוב במקהלה הוא הצליל והמצלול ולא מספר הזמרים. ככל שהמקהלה קטנה יותר כל זמר חשוב יותר ולכן האיכות של כל זמר חייבת להיות גבוהה יותר.. בדרך כלל כאשר כמות הזמרים קטנה יותר נוטים לבצע מוזיקת אקאפלה או יצירות קאמריות מתאימות... המקהלות הקאמריות מוגבלות לביצוע דינאמיקות רחבות ולביצוע יצירות המצריכות כמובן עוצמה מוזיקלית.. ככל שהמקהלה קטנה יותר קשה ליצור שירת  unisono...
מקהלה  -  מקהלה אשר מכילה מעל 4 זמרים מכל קול. 
אקפלה -   שירת מקהלה ללא ליווי תזמורת או כלי מוזיקלי..
אוניסונו -  מספר זמרים שרים בו זמנית את אותם הצלילים .
מקהלה אורוטורית  -  מקהלה אשר מכילה בין 75 -150 זמרים וזמרות בבלנס נכון. מקהלה מסוג זה מיועדת לביצוע יצירות עם תזמורת גדולה. הבעיה במקהלה גדולה זה הקושי בקבלת רתמיות זריז ומהיר כמו במקהלה קאמרית.
מקהלה פילהרמונית -  מקהלה אשר מחייבת התאמה בין גודל הסאונד של המקהלה לגודל הסאונד של התזמורת .
דינמיקה  -   ההבדל בעוצמה של השירה המקהלתית . הייחוד בין שירת ה-ff לשירת ה-pp.
מדריגל -   שיר חילוני מהמאה ה-16 מתקופת הרנסנס  מיועד במיוחד לאנסנבל ב-4 קולות ..
מקהלה מעורבת  -   מכילה את כל המנעדים אינה מחייבת לכלול גם גברים וגם נשים.
מקהלת טון מושווה -   כל הזמרים במקהלה שרים את אותו מנעד.

אנסמבל
Ensemble-  בצרפתית-יחד, צירוף של מספר מבצעים ,קבוצה קטנה שלכל מבצע יש בה תפקיד עצמאי. ביצירה ל-ארבעה קולות משתתפים בדרך כלל ארבעה עד שנים עשר זמרים.
עקב היות קבוצה זו קטנה יחסית למקהלה.. הן המנצח והן הזמרים מפיקים תפוקה יעילה יותר.. המנצח מעביר לתלמידיו הנחיות :בדבר אופן וצורות שירה, עובד עימם על אינטונציה ופיתוח שמיעה , עובד על הדיקציה ואופן הבעת המילים בתוך הצלילים, ועובד על אופן האזנה קבוצתית, שירה על פי סימני הדינאמיקה, והחשוב מכל זו היכולת של המנצח להתמקד בבעיה הקשורה בתלמיד מסויים .. דבר אשר נמנע בעת ניצוח על מקהלה. (עקב בעיה רווחת זו נוהגים כיום המנצחים לבצע אודיציה לחברי המקהלה אחת לחצי שנה.)..
הקמתו של גוף שכזה במסגרת המקהלה (בכל חצי שנה ניתן להקים גוף אחר) תורם רבות לקידומה של המקהלה.. המנצח על פי הידע ועל פי נסיונו מאזין לזמרי האנסמבל דבר אשר מאפשר לו בהמשך לנפות את מי שאינו מתאים למקהלה.. זוהי פעולה שנעשית בכל המקהלות הטובות בעולם.. זמר שהתקבל ועבר אודישן עם קבלתו למקהלה אינו אותו זמר ברבות הימים (בעיות ראייה,שמיעה,דלקות גרון וכיוצא בזה) ולכן הבדיקה החצי שנתית חשובה לאיכותה ולקידומה של המקהלה.. מיותר לציין כי המקהלות בארץ אינן נוהגות על פי כלל חשוב זה ואיך הפתגם אומר "כך אנו נראים וכך אנו נשמעים".. חשוב להבהיר לזמר כי מקהלה אינה גוף בו ניתן להעביר את הזמן לשם כך קיימים חוגים שונים ומגוונים..
בנושא זה יש לציין לטובה את בית הספר לשירת המקהלה בהדרכתו של מר מיכאל שני. לאנסמבל נבחרים בדרך כלל התלמידים של שנה ג' או נבחרים משנה ב'.. במסגרת האנסמבל לומדים תלמידי האנסמבל יצירות קטנות ופשוטות וזאת על מנת להתמקד באיך לשיר ולא בכמה לשיר.. ומכינים אף יצירות אלו להופעה מול יתר חברי המקהלה.

יצירות שניתן לבצע במסגרת האנסמבל
להלן מספר יצירות  אשר ניתנות לביצוע באמצעות מקהלה קטנה האנסמבל:
 
Der erste fruhlingstag- Mendelssohn  -
קטע ראשון למקהלה מתוך Op 48  שהלחין מנדלסון בשנת 1839..  זהו קטע קשה במיוחד ללימוד הסולפג' והוא מהווה אתגר חשוב בביצוע גם בפני מקהלות מקצועיות.. בקטע זה המלודיה נוצרת משילוב האקורדים. ולכן הביצוע חייב להיות נקי במאת האחוזים.
 
En trinitatis speculum – Praetorius  -
קטע פשוט לביצוע אחד מאותם קטעים פשוטים שנכתבו בתקופת הבארוק למילים מהברית החדשה.. קטע לישום הסולפג' גרידא.. אינו טורם דבר מהבחינה המוזיקלית.

-  Mess ohne Gloria und Credo –Anton Bruckner
היצירה בעלת ארבעה פרקים : Kyrie,Sanctus,Benedictus,Agnus dei
בפרק ה- Agnus deiאנו רואים את השימוש הרב שברוקנר עושה במרווח הטריטון (מרווח אשר בתקופת הרנסנס אסרה הכנסייה לכתוב מרווח זה וכמובן לשיר אותו ..מרווח זה כונה מרווח השטן) וכן באקורדים זכים אשר עוברים לאקורדים בעלי מתח ופתרון ..
  יצירה זו נכתבה לשתי מקהלות . המקהלה הראשונה שרה והמקהלה השנייה עונה לה בהד . שתי המקהלות שרות את אותם התווים בשיטת קנון. .. (הקו הדק בתווים מחבר את הססטמה המשותפת לשתי המקהלות ..הקו העבה יותר מתחם את התווים אשר שרה כל מקהלה.).. 
מדובר ביצירה הכתובה בשיטת וילנלה- לחן פשוט אשר מכיל מילים פשוטות.
 
- Biatus Vir – Victoria
יצירה זו נכתבה ע"י Victoria גדול מלחיני ספרד של המאה ה-16 , כתב יצירות רבות המושתתות על פרקים מתוך ספר תהלים.  היצירה  Biatus Vir   נכתבה בשיא הרנסנס בשפה הקתולית שהיא שפת הכנסייה. והיא מתורגמת מפרק קי"ב מספר תהלים .(שימו לב שבפרק זה כל פסוק בו מתחיל עם אותיות א-ת).

 תהילים פרק קיב
   הַלְלוּ-יָהּ:   אַשְׁרֵי-אִישׁ, יָרֵא אֶת-יְהוָה; בְּמִצְו‍תָיו, חָפֵץ מְאד.
   גּבּוֹר בָּאָרֶץ, יִהְיֶה זַרְעוֹ;  דּוֹר יְשָׁרִים יְברָךְ.
   הוֹן-וָעשֶׁר בְּבֵיתוֹ; וְצִדְקָתוֹ, עמֶדֶת לָעַד.
   זרַח בַּחשֶׁךְ אוֹר, לַיְשָׁרִים;  חנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק.
   טוֹב-אִישׁ, חוֹנֵן וּמַלְוֶה;  יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.
   כִּי-לְעוֹלָם לא-יִמּוֹט;  לְזֵכֶר עוֹלָם, יִהְיֶה צַדִּיק.
   מִשְּׁמוּעָה רָעָה, לא יִירָא;  נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּיהוָה.
   סָמוּךְ לִבּוֹ, לא יִירָא;  עַד אֲשֶׁר-יִרְאֶה בְצָרָיו.
   פִּזַּר, נָתַן לָאֶבְיוֹנִים- צִדְקָתוֹ, עמֶדֶת לָעַד;
   קַרְנוֹ, תָּרוּם בְּכָבוֹד.רָשָׁע יִרְאֶה, וְכָעָס-
  שִׁנָּיו יַחֲרק וְנָמָס; תַּאֲוַת רְשָׁעִים  תּאבֵד.

Ave Verum Corpus – Volfgang Amadeus Mozart
המוטט הקצר למקהלה Ave Verum Corpus שיר "הלל לגוף האמיתי" kv618, הוא אחד מיצירותיו השלמות האחרונות אשר הלחין מוצרט לפני מותו. בשל אופיו העל ארצי (שירת מלאכים) וההרמוניות המודגשות והחודרות ללב, מוטט זה אהוב על חובבי מוזיקה רבים זה מאות שנים, והנו פריט קבוע ברפרטוארים של מקהלות רבות בכל העולם.
Wolfgang Amadeus Mozart 's Ave verum corpus in D major ( K. 618) was written for Anton Stoll (a friend of his and Joseph Haydn 's) who was musical co-ordinator in the parish of Baden bei Wien , near Vienna . ^{[ 1 ]} This setting of the Ave verum corpus text was composed to celebrate the feast of Corpus Christi and the autograph is dated 17 June 1791.היצירה Ave verum corpus ב-רה מז'ור הוזמנה ע"י אנטון סטול (חבר של יוזף היידן), שהיה רכז מוזיקלי בקהילה של Baden bei Wien , ליד וינה. טקסט זה הולחן על ידי מוצרט ב- 17 ב-יוני 1791 לכבוד חג קורפוס קריסטי הקדוש. It is only forty-six bars long and is scored for SATB choir , stringed instruments , and organ .
יש הטוענים כי צורת ההלחנה נכתבה כשיר ערש לכבוד הולדת בנו השישי קסביאר , כידוע למוצרט ולקונסטנצה אשתו נולדו שישה ילדים תוך תשע שנים, אולם רק שניים מהם (קרל תומאס 1784 ופרנץ קסביאר 1791) שרדו את גיל הילדות. להלן תרגום של מילות המוטט.
 

אוה ורום	Ave Verum
השבח לך, גוף אמיתי שֶמִמריה הבתולה נולד,  שסִבלוֹ וקורבנו אמיתיים היו, על הצלב למען האדם, שֶצד גופו המחורָר שָׁתַת הן מים והן דם, בּךָ נטעם את טעמו של יום הדין, שבוא יבוא.	Ave, verum corpus  natum de Maria Virgine,  Vere passum immolatum  in Cruce pro homine,  Cujus latus perforatum  unda fluxit et sanguine,  Esto nobis praegustatum  in mortis examine.

  
Ave Maria – Jacob Arcadelt
אווה מריה (Ave Maria) היא תפילה קתולית מסורתית מהאלף השני ששורשיה בברית החדשה, ומופנית למרים, אם ישו. חלקה הראשון של התפילה היא הצדעתו של המלאך גבריאל למרים כפי שמתוארת בספר הבשורה על פי לוקס, פרק א' פסוק 28. מקורו של המשפט השני בתפילה בברכת בת דודתה של מרים שמופיעה גם היא בבשורה על פי לוקאס.

  מילות התפילה

הו, מריה מלאת החסד	Ave Maria, gratia plena,
אדוני עִמך	Dominus tecum,
ברוכה את מנשים	benedicta tu in mulieribus
וברוך פרי בטנך ישוע	et benedictus fructus ventris tui Jesus.
מריה הקדושה, אם האלוהים	Sancta Maria, Mater Dei,
התפללי עבורנו החוטאים,	ora pro nobis peccatoribus,
עכשיו ובשעת מותנו.	nunc et in hora mortis nostrae.
אמן	Amen.

תפילת אווה מריה הולחנה פעמים רבות על ידי מלחינים שונים. ביניהן, גירסתו של שארל גונו (1859) שהוסיף מנגינה ומילים לפרלוד הראשון מתוך יצירתו של יוהן סבסטיאן באך, "הפסנתר המושווה". גם אנטונין דבוז'אק הלחין את התפילה ב-1877, וג'וזפה ורדי הלחין את התפילה מספר פעמים, אחת מהן כחלק מהאופרה אותלו (1887).ניתן למצוא במקומות שונים את יצירתו של פרנץ שוברט, Ellens dritter Gesang (1825), תחת השם אווה מריה. זוהי טעות הנובעת ממילות הפתיחה של היצירה, שלמעשה חוברה לתרגום גרמני לשיר של וולטר סקוט. בלבול נוסף נוצר מהעובדה כי לעתים התפילה אווה מריה מבוצעת למנגינת יצירה זו של שוברט. התפילה אף נאמרת בפיה של מאדאם פלורה ברגע משבר באופרה "המדיום" מאת ג'אן-קארלו מנוטי.
הטקסט הולחן לעתים קרובות גם בתקופת הרנסאנס, יצירותיהם של ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה, אורלנדו די לסו וז'וסקן דה פרה. מילות התפילה מופיעות לעתים בגרסאות שונות אצל מלחיני הרנסאנס.
 

• Laudate Dominum  – Vivaldi

קטע למקהלה ולליווי תזמורתי מתוך מאות יצירות מסוג זה שהלחין ויולדי לשירת מקהלה. היצירה הינה קליטה ופשוטה לביצוע וכמעט מייד עם חלוקת התווים ניתן לשיר יצירה זו במלואה. הפשטות בביצוע היצירה נובעת מעצם פעולת החזרה על הצלילים או על הפרזות (הסקוונצות ש- ויולדי כל כך אהב) . 
  
Cantate Domino – Dietrich Buxtehude
יצירה זו נחשבת לאחת הקנטטות היפות שהלחין בוקסטהודה- קנטטה דומינו
דידריק (או דיטריך) האנזן בוקסטהודה (1637 - 9 במאי, 1707) היה מלחין ונגן עוגב מפורסם של תקופת הבארוק. מקום לידתו אינו ידוע במדויק. שנותיו המוקדמות עברו עליו בהלסינגבורג, אז חלק מדנמרק. אחרים טוענים שנולד באזור הולשטיין בגרמניה (בתקופה ההיא גם כן תחת שלטון דני). בכל אופן, במהלך חייו הוא "גירמן" את שמו הפרטי ל"דיטריך".השפיע רבות על יוהן סבסטיאן באך, מסופר כי באך הלך ברגל בשנת -1705 מארנשטאדט לליבק לשמוע את בוקסטהודה מנגן בעוגב.יצירותיו לעוגב של בוקסטהודה כוללות: קנצונות, טוקטות, פרלודים ופוגות, שאקונים ופסקליה, וכן יצירות המבוססות על מנגינות כוראלים כמו כוראל-פרלוד, כוראל פנטסיה וכוראל-וואריאציות.יצירותיו לצ'מבלו כוללות ואריאציות וסוויטות.יצירותיו להרכבים כליים: טריו-סונטות לכינור, ויולה דה גמבה וקונטינואו וכן סונטה אחת לויולה דה גמבה וקונטינואו.יצירותיו הקוליות כוללות: קנטטות, מוטטים, מיסות, מגניפיקט, קנונים ועוד.
כוראל הוא שיר תפילה של הכנסייה הלותראנית, אשר מושר על ידי כלל הקהל בכנסייה. לכוראלים יש מנגינות פשוטות וקלות לשירה. הם לרוב בעלי מילים מתחרזות וכתובים במבנה סטרופי (אותה מנגינה לכל הבתים). חלק מהכוראלים נכתבו על ידי מרטין לותר בעצמו (שקרא להם בפשטות "שירים"). כוראלים רבים מבוססים על מזמורים גרגוריאניים (כמו הכוראל Nun kommt der Heiden Heiland שביסס לותר על תפילה מן המאה ה-12, או O Welt, ich muß dich lassen המבוסס על שיר פופולרי של היינריך איזאק Innsbruck, ich muß dich lassen).
למרות שכוראלים בדרך כלל מושרים א קאפלה, מספר מלחינים עיבדו והירמנו את הכוראלים לקולות. יוהן סבסטיאן באך ידוע בעיבודיו של כוראלים למקהלה של סופרן, אלט, טנור ובאס. עיבודים אלה מוכרים וידועים כל־כך עד ששמו של באך הפך מקושר למושג כוראל.
הכוראל המעובד לקולות או לכלים ביצירות מאוחרות יותר, מתאפיין בתנועה יחסית דומה במקצב בכל הקולות. לתופעה זו קוראים "הומוריטמוס". הקול הראשי בכוראלים הראשונים היה דווקא הטנור אך עם הזמן נדד תפקיד זה לסופרן כששאר הקולות משלימים מתחתיו את ההרמוניה. בתפילות בכנסייה נהוג לנגן את הכוראל בעיבודו ההרמוני בעוגב, בעוד הקהל שר את המנגינה העיקרית - הלותרנית, של הסופרן.
פזמון ליקינתון – עיבוד גיל אלדמע
זוהי אחת ממאות יצירות אשר זכו לעיבודו המיוחד של גיל אלדמע (חתן פרס ישראל) . כמו בכל עיבודיו של גיל אלדמע גם כאן אנו רואים שילוב של 4 מלודיות לכדי אקורדים מושלמים.. (כל קול נהנה לשיר את קולו הוא כביכול זוהי המלודיה הראשית)..
 
יצירות שניתן לבצע במסגרת מקהלה גדולה
בניגוד לאנסמבל יצירה כמו סטאבט מאטר של דבוז'ק מחייבת מקהלה גדולה לביצוע.
 

• Stabat Mater – Dvorak

סטאבט מאטר -הוא מזמור קתולי מהמאה ה-13 המיוחס ל-יאקופונה דה טודי. המזמור עוסק בסבלה של מרים (מריה) , אמו של יהשוע  (ישו ), בזמן הצליבה ע"י הרומאים. מקור שם המזמור בשורתו הראשונה - Stabat mater Dolorosa - עומדת האם מיוסרת בראותה בסבל בנה . ל"סטאבט מאטר" מעמד גבוה יותר כיום מכל מזמור לטיני אחר מימי הביניים.
המזמור הולחן על ידי מלחינים קלאסיים רבים, ביניהם ג'ובאני פרגולזי, ג'ואקינו רוסיני, אמנואל ד'אסטורגה, אנטונין דבוז'אק, קרול שימנובסקי, פרנסיס פולנק , ג'וזפה ורדי ...
כמובן שישנן יצירות רבות נוספות לביצוע במסגרת מקהלה גדולה (מעל 150 זמרים). 

סטאבט מאטר 
Stabat mater -  כאשר הנצרות נולדה היא לא נולדה ביום מותו של ישו.. ממשיכים את המסורת היהודית ולאט לאט נולדת דת חדשה דת הנצרות על שמו של ישו מנצרת..(למעשה הנצרות נולדה כ-300 שנה לאחר מותו של ישו) במאה ה-3 נכתבת הברית החדשה ובמאה ה-4 הכנסייה הקתולית ברומא כותבת טקסטים ליטורגיים לתפילה בכנסייה .. עד המאה ה-6 מתווספים טקסטים  נוספים.... במאה ה-12 נזיר איטלקי בשם יאקופונה דה טודי כותב טקסט שונה ומיוחד טקסט פיוטי בחרוזים ובטקסט זה הוא מביע את רגשותיו האישיים כלפי מרייה הקדושה, השפה כמובן השפה הלטינית . טקסט זה כונה " סטאבט מאטר" בתרגום חופשי: "עמדה האם המיוסרת היא דומעת מול הצלבת בנה" וכו.. בסביבות המאה ה-16 מחליטה הכנסייה הקתולית לצרף טקסט זה "סטאבט מאטר" אל הליטורגיקה הקתולית .. ה- "סטאבט מאטר" אינו מושר כל השנה ומיועד במיוחד לשבוע הקדוש אצל הפסחא.

להלן תרגום ה- Stabat Mater מלטינית לעברית

 סְטָאבָט מָאטֶר הוא מזמור קתולי מהמאה ה-13 המיוחס ליאקופונה דה טודי. המזמור עוסק בסבלה של מרים, אמו של ישו, בזמן הצליבה. מקור שם המזמור בשורתו הראשונה - Stabat mater Dolorosa – "עומדת האם מיוסרת". ל"סטאבט מאטר" מעמד גבוה יותר כיום מכל שיר לטיני אחר מימי הביניים.
המזמור הולחן על ידי מלחינים קלאסיים רבים, בהם ג'ובאני פרגולזי, ג'ואקינו רוסיני,אמנואל ד'אסטורגה, אנטונין דבוז'אק, קרול שימנובסקי, פרנסיס פולנק ונכלל בקובץ יצירותיו (מבין האחרונות) של ג'וזפה ורדי ה-Quatro Pezzi Sacri - "ארבעה קטעים קדושים".

Stabat Mater dolorosa iuxta crucem lacrimosa  dum pendebat Filius	אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי בנה.
Cuius animam gementem contristatem et dolentem pertransivit gladius	את ליבה המתייפח להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה.
O quam tristis et afflicta fuit illa benedicta Mater Unigeniti	מה  נוּגה היא, מה סובלת הקדושה, האם לילד האחד ואין.
Quae moerebat et dolebat et tremebat cum videbat nati poenas incliti	הכואבת, הדואבת, הרועדת למראהו של הבן המתייסר.
Quis est homo qui non fleret Matri Christi si videret in tanto supplicio?	האיש עיניו יבֵשו כי יִראה אמו של ישו,  נְמָקה ביגונה.
Quis non posset contristari Matrem Christi contemplari dolentum cum filio?	מי ימנע קולו מבכי עת יזכור את הצדקת החוזה בצער.
Pro peccatis suae gentis vidit Iesum in tormentis et flagellis subditum.	על חטאי עמו כיפר הוא, ראו איככה מתייסר הוא, בשוטים ילקו אותו.
Vidit suum dulcem natum moriendo desolatum dum emisit spiritum	ראו הבן החף מפשע, הגווע, חסר ישע, המוציא את נשמתו.
Eia Mater, fons amoris, me sentire vim doloris fac ut tecum lugeam	אם אהובה, הרשיני כאבך לשאת, למדיני כאן איתך להתאבל.
Fac ut ardeat cor meum in amando Christum Deum ut sibi complaceam	נא עזרי לי, שאצליח לאהוב את המשיח, ואזכה בחסד אל.
Sancta Mater, istud agas crucifixi fige plagas cordi meo valide	אם קדושה במרום רקיע, את פצעיו של המושיע, לו חרט בתוך ליבי.
Tui nati vulnerati tam dignati pro me pati poenas mecum divide	לו אוכל לחלוק בסבל שבעבורי סבל הוא, שכיפר על עווני.
Fac me vere tecum flere crucifixo condolere donec ego vixero	לו ניתן לי באמת לבכות את בנך המת, כל עוד בחיים אני.
Iuxta crucem tecum stare te libenter sociare in planctu desidero	מול הצלב כאן לעמוד ויחדיו איתך לספוד, זה יהיה כל רצוני.
Virgo virginum praeclara mihi iam non sis amara fac me tecum plangere	בתולה קדושה, אם חסד, אנא אל תהי כועסת, כי אבכה עימך יחדיו.
Fac ut portem Christi mortem passionis eius sortem et plagas recolere	כך אשא זכרו של ישו, את מותו, את ייסוריו, בליבי אחקוק פצעיו.
Fac me plagis vulnerari cruce hac inebriari ob amorem filii	בכל מכאוביו פִצעיני, בשיכרון הצלב מלאיני, באהבתי אליו.
Inflammatus et accensus, per te, Virgo, sim defensus in die iudicii	כי תבער בי אש אלוה, את מחסה לי מגבוה, בהגיע יום הדין.
Fac me cruce custodiri morte Christi praemuniri confoveri gratia	לו הצלב רק ישמרני, מות יהשוע יזכני בחסדו ממרומים.
Quando corpus morietur fac ut animae donetur paradisi gloria. Amen.	ובכלות גופי למוות, נשמתי תזכה לשבת, בגן עדן לעולמי עולמים. אמן...