מבוא תולדות המוזיקה הנו תהליך שבו מתוארת ההיסטוריה המוזיקלית מתחילת התהוותה ועד ימינו אלו. ברפרטואר זה יוצגו עיקרי הדברים אשר השפיעו על התפתחותה של המוזיקה .
תולדות המוזיקה המונח הנו מוזיקה ולא מוסיקה. מונח זה מבוטא כך בכל השפות בעולם. ההסטוריה של המוזיקה המתועדת מתחילה מלפני כ- 1500 שנים. מטרת השיעור הינה לעזור לתלמידים בתפיסת הזמן ולהראות כיצד התפתחה המוזיקה כיצד הדברים צומחים האחד מהשני ושיהיו מסוגלים לשייך את הקטע המוזיקלי לתקופה.
כדי להבין מוזיקה צריך להבין אותה בהקשר לתקופה שבה נכתבה .. במאה ה- 16 המוזיקה כתובה ללא רגש ..למשל ויולדי, בארד ומנדלסון הם שלושתם משלוש תקופות שונות... הטרימינלוגיה של המוזיקה מורכבת מאין ספור מונחים מוזיקליים... תולדות המוזיקה מקבילה לתולדות האמנות ותולדות האומה האנושית כל מה שמפתח הוא לכיוון הפילוסופיה.. תהליכים של שינוי משטר וכלכלה משפיעים אף הם על המוזיקה. המונח מוזיקה קלאסית הנו מונח בעייתי .. המונח הנכון הוא - המוזיקה האמנותית המערבית המולחנת.
בראשית הנצרות – הנוצרים הראשונים הנם יהודים שפרשו מזרם היהדות לאחר מותו של יהושוע בן יוסף המכונה ישו בשפת הרומאים, ויוצרים לעצמם קהילה משלהם אשר מן הסתם המסורת והתפילה הנם עדיין מספר תהילים. בבית המקדש השימוש בשירה ובכלים מוזיקליים הנו עצום : הלויים היו אלו ששרו בבית המקדש לנשים לא היתה אפשרות של התבטאות בשירה מפאת המקום הקדוש הציטוט בתורה "קול באישה ערווה".. ידוע על שימוש רב בכלים מוזיקליים בבית המקדש וזאת ניתן לראות מהכתוב בספר תהילים : עוגב, נבל, כינור, מינים, תוף, חצוצרה, צילצלי שמע וצלצלי תרועה וכו.. במאה ה-1 לספירה המוזיקה מושרת ביוונית .. מחקרים הוכיחו כי קיים קשר הדוק בין המוזיקה שהושרה ביוונית לבין מה שהושר בבית המקדש. הנצרות הופכת דת נוצרית של האימפריה הרומית של העולם אשר כוללת את כל אירופה המזרח התיכון וצפון אפריקה 300 שנים לאחר מותו של ישו. . בגלל החלוקה של האימפרייה הרומית הוקמו במאה ה-8 שתי כתות: הנצרות המערבית והנצרות המזרחית.. הנוצרים המערביים החלו להתפלל בשפה הלטינית והנוצרים המזרחיים המשיכו וממשיכים להתפלל בשפה היוונית עד עצם היום הזה. יש לציין כי הכנסייות המערביות התפתחו מבחינה מוזיקלית לאין ערוך לעומת הכנסיות המזרחיות.. במאה ה-4 אברוזיוס ממילנו מהכנסייה המערבית לוקח 4 מודוסים ויוצר מזה מוזיקה כנסייתית לצורך שירת התפילה.. ובתקופה זו המוזיקה הביזנטית היא השלטת ברומא. מהמאה ה-4 ועד למאה ה- 8 קיימת מוזיקה יוונית ביזנטית ההופכת למוזיקה הרישמית של הכנסייה הקתולית. באותה תקופה התפצלו הכנסיות לאורטודוקסיות ולקתוליות. הזרעים של המוזיקה שאנו שרים היום מתחיל מהתקופה של המאה ה-4. תרבות זו נהרסת ע"י הברברים ובעקבותיה קמה הכנסייה הקתולית שמרכזה ברומא.. יש לכנסייה זו אפיפיור שהוא למעשה נציגו הישיר של האל ושל ישו...
כנסייה קתולית זוהי כנסיית האמת .. כנסייה אורתודוקסית זוהי כנסיית הדרך הנכונה.. כל כנסייה דוגלת בתפילה שונה אשר מרכזה כמובן האל וישו. (ישו המשיח – הנו צאצאו של דוד המלך)... הדמות ההיסטורית הראשונה הבישופ גרוגריוס הראשון הוא דמות משמעותית בתודעה הנוצרית הוא מביא את המוזיקה למושג של מוזיקה רגשנית.. הוא רוצה לתת לכל הכנסיות בעולם את אותה תפילה כך שבכל הכנסיות ישירו את אותם הטקסטים . הוא שולח שליחים לאסוף מלודיות מוזיקליות וקובע למעשה את אותם מנגינות כשירה הגרגוריינית המוכרת כיום. בתקופה זו טרם הומצא כתב התוים והשיטה אשר הייתה נהוגה אז זהה לטעמי המקרא הקיימים כיום בספר התורה היהודי כלומר, טעמים מעל כל אות במילה.. סימנים אלו כונו כסימני נוימות.
בתקופה זו מוקם בית הספר הראשון לשירת מקהלה SCALA AUTRUB של המוזיקה הגרגוריינית. אותו גרגוריוס הלחין חלק מהלחנים שהתאימו לשירת המקהלה בכנסייה. לחנים אלו הותאמו לשירה ליטורגית . (ליטורגיקה- מהמילה היוונית ליטורייה – עבודה ציבורית , הכוונה לעבודה פולחנית ציבורית כגון: עבודת הקודש הקרבת קורבנות וכו)...(ליטורגיה- טקסט שמשתמשים בו לשירה או דיבור של טקסט דתי בלבד). גרגוריוס – ראה בכתיבת המוזיקה דבר ראשון את הדגש של המילים ולכן המוזיקה שכתב הינה מוזיקה פשוטה איטית שבחלקים גדולים שלה הצליל אינו משתנה. ( מה שאנו מכנים כיום שימוש בפרימות זכות). במוזיקה זו אין קפיצות גדולות, המוזיקה מונוטונית חד גונית מוזיקה ללא מקצבים רתמיים כלל. מוזיקה זו נכתבה בסגנון זה כדי שלא תגזול מהקהל את תשומת הלב מהמילים הקדושות.. מילות הטקסט הן החשובות ולא המוזיקה. בתקופה זו לא היו מקהלות חופשיות אלא אנשי דת מומחים לביצוע השירה.
השפה היוונית היתה שפת הדיבור של האימפרייה הרומית. במאה ה-4 יש התפלגות של האימפריה הרומית לשתי אימפריות המערבית והמזרחית... במשך כ-100 שנים מפסיקים לדבר יוונית ועוברים לדבר שפה חדשה השפה הלטינית אשר ברובה לקוחה מהשפה היוונית.. אך במזרח עדיין ממשיכים לדבר יוונית. במרוצת הזמן הלטינית הופכת לשפת הקודש של הכנסייה המערבית ברומא . במאה ה-8 חל פיצול מהותי בין המזרח למערב בכנסיות המערביות קיים האפיפיור שהוא למעשה נציגו הישיר של האל ושל ישו...ובכנסייה המזרחית אין אפיפיור ומאמינים באל ובבנו ישו.
