יחזקאל בראון נולד ב-18 בינואר 1922 בברסלאו, גרמניה (היום ורוצלב, פולין). מלחין ישראלי ומוסיקולוג.
הוריו התיישבו בארץ ישראל בשנת 1924. הוא למד באקדמיה הישראלית למוסיקה בתל אביב אצל א"א בוסקוביץ', לימד שם בין השנים 1990-1953 ובשנים 1981-1979 כיהן כמנהל האקדמיה. בראון לימד מוסיקה באוניברסיטת תל אביב וחינוך מוסיקלי לגיל הרך ולגיל ביה"ס העממי בסמינר הקיבוצים (1960-1951). מוסמך של אוניברסיטת תל אביב בלימודים קלאסיים. בשנת 1975 למד שירה גרגוריאנית במנזר סולם הבנדיקטיני בצרפת מפי האב דום ז'אן קליר. ביצירותיו מושפע בראון ממסורות מוסיקליות יהודיות ומזרח-תיכוניות, מפולקלור ישראלי וממוסיקה ימי-ביניימית. יצירותיו מסוף שנות ה-1950 ושנות ה-1960 נכתבו בטכניקת שנים עשר הטונים. ביצירותיו הקוליות שואב בראון השראה מהיצירה הספרותית והשירית העברית לדורותיה. בראון חיבר מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית, מוסיקה לכלי סולו ומוסיקה מקהלתית. כמו כן, חיבר מוסיקה לתיאטרון, לקולנוע, לטלוויזיה ולבלט, ועיבודים ללחנים יהודיים מסורתיים.
בין יצירותיו לכלים מוזיקליים:
סונטה לפסנתר 1957
אהבתה של תרזה דימון. מחזור שירים לקול ופסנתר למילים של לאה גולדברג.
פלרויד ובסקליה לנבל 1967
הלל לטנור למקהלה ולתזמורת קאמרית 1984
טריו לפסנתר מס' 1 1988
כינורו של דוד, קנטטה תזמורתית לקטעים מספר תהלים ומהמשנה 1990.
בין יצירותיו בעיבוד למקהלה:
מדרש לוח גזר
שיבולת בשדה
דרור יקרא
המו גלים
וימלט קין
ערבית לשבת
שלושה פרקי הלל
על הר גבוה
שיר השירים
דברי קהלת בן דוד
